לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Voland's Circus


Alcohol. Cigarettes. Cats. Books. A few people I love. Art. Alternative. Gothic-Rock, all UK bitches. Style. Modeling. Nature&Animals. Pinterest. Facebook. A bit of Gaming&Anime. Music. Charles Bukowski. המכשפות. Loneliness. Bushido&Zen.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2013    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

4/2013

אם יש לילה


שבו יש סיכוי שאני אצליח להרוג את עצמי,

זה כנראה הלילה.

 

 

לא שאני כזה אנסה. אבל אני כאילו בשליטה. בפעם שעברה שהייתי במצב הזה זה נגמר בבית-חולים ותפרים. אז, סתם, בקבוק בירה וצוואר נשמע כמו משהו שיותר קשה לתפור.

 

 

נשאלת השאלה, כשאפילו לא עולה לך בראש שם של חבר\אדם כלשהו שאתה יודע יבוא ויהיה לו אכפת וינסה לעשות משהו להקל עלייך בלי לנסות לזיין אותך תוך כדי - האם באמת שווה לטרוח להעסיק את עצמי.

[כי איזה מין בן-אדם את, מי בכלל רוצה לדבר איתך. החברה הכי טובה שלך פאקינג יושבת באותו חדר איתך ולא עולה לה בראש לשאול אם את בסדר עכשיו.]

נכתב על ידי , 25/4/2013 23:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




יש דברים ששווה לכבות סיגריה בגללם, וזה לא רק האוטובוס שאת בדיוק צריכה כדי להגיע לעבודה בזמן.

ידיים רועדות, נסערת, לא זוכרת למי סיפרץי, ועל איזה מהמקרים. הארוך, או הקצר. הטראומה הראשונית, או השניונית. על הקפיאה. על הגוף שפועל על אוטומאט, מזייף, עליי שקפואה כאילו לחצו על Pause, מרגישה כלום אחד גדול מאד שמשאיר אותי אבודה מאד.

על הלילות שבהם אני, לפעמים עדיין אבל אני משתדלת ללכת למיטה שפוכה הרבה אחרי שזה אפשרי בכלל, לא יכולה לשכב שלא על הגב, וגם ככה לפעמים מרגיש חשוף מדיי. על הלילות שבהם זה קרה בתדירות גבוהה יותר.

על גברים שאני נתקלת בהם ולפעמים הם לא מבינים 'לא'. על הפחד הזה, שבכל מקום וגורם לי להיות חשדנית ומגעילה כמו חתול רחוב נקמני במיוחד, גם לאנשים האחרונים שמגיע להם או שיש סיבה לחשוד בהם.

אנשים לא יודעים למה במשך חצי-שנה השתטרמתי כאילו אין מחר, שכבתי עם כל מי שעניין אותי מספיק. לא, אני לא חרמנית-אש-מגיל-שש. אפילו אין לי סקס דרייב. אני לא מאוננת, לצורך העניין. אולי זה קשור, אנערף.
אני תוהה אם אפילו סיפרתי מתישהו, על מספיק אלכוהול או מהו, לשותפה שלי. אני חושבת שלא, אבל אני לא בטוחה. אולי סיפרתי. אבל לא דיברתי למיטב זיכרוני. אבל זיכרון הרי, הוא דבר מתעתע-משהו.


http://www.haokets.org/2013/04/23/%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%98%D7%90%D7%91%D7%95/

נכתב על ידי , 25/4/2013 21:09  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




בידיים רועדות. מעשנת יותר מדיי. רוח של נפילה לתוך תהום נותנת לי הרגש של תנועה של חופש, אשליה של כנפיים.
אין לי כוח לטרוח להשתכר.
לקחתי כדור שינה.
זמן להתמודד, זמן להיות עצמי - הרחק ככל האפשר מאנשים כמובן.
אני שיש לה רצון אחד, למות. אני שלא מבינה למה שמישהו ירצה לשהות בחברתה, ואם כן - ברור שזה רק כי אני כל כך טובה בלשחק איזו דמות אחרת, זוהרת ויפה.
אני, שכבר לא מוצאת את עצמה, או משהו, לא מבחינה בין שנאה-עצמית, חוסר ביטחון, פחדים, חינוך רע וטראומות ילדות.

אני, ששם בין כל זה ומעולם לא יצאה ולעולם לא תצא, כי היא לא מכירה מציאות אחרת.
אני, עם הצלקות. אני שמתביישת בכל דבר ורק רוצה להיטמע בהמון כך שאף-אחד לא יסתכל, לא יראה ולא יחשוד ולא יראה.

אני, שתמשיך לשדר חוזק ועוצמה כי אחרת הלך עליי, יתקפו אותי מיד ויאכלו אותי בלי מלח. כי אחרת אני אתפרק אל מול כל הגישה השלילית של אנשים שאני אמשוך אליי כמו מגנט.

אני, שרוצה שמישהו יוציא אותה מזה או יתן לה סיבה אבל יודעת שאף-אחד לא יכול לשנות, אף-פעם, רק אני, וזו מלחמה שעליי לנהל לבד נגד עצמי, בעצמי. כשאני עיוורת לחלוטין. כי כשאני פוקחת עיניים, זה הדבר היחיד שאני רואה, וזה ממלא את כל שדה-הראייה שלי בשדים.

 

יושבת-שוכבת על הספה, משריצה ג'לי שחור דמיוני שזוחל לחדר שלי מהספה בסלון ונתלה ממנה כמו נטיפי גועל-הנפש שאני מרגישה שאני.

אני, שצריכה איכשהו לשבור את המעגל הזה, לפני שהוא ישבור אותי.

אני, שלא מעיזה להתמודד עם עצמי.

אני, שרוצה אמפתיה ואהבה וחיבוק ופוחדת מדחייה ומלגלוג כלפי מי שאני מאחורי ההצגה פחד-מוות.

אני, שלא מסוגלת להפנים דבר מזה, ולכן לא מחפשת בכלל. אבל הרגשות לא שואלים אותי. אז אני מדחיקה ושותקת כדי לא להביך את עצמי.

 

[פתאום השותף שלי בא אליי עם בן&ג'ריס. מאיפה אני מוצאת את האנשים המקסימים האלה ואיך אני עדיין לא העפתי אותם מהחיים שלי עם כל השנאה-העצמית האנוכית שלי. ]

נכתב על ידי , 21/4/2013 20:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

גיל: 33

תמונה




1,610
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , מדע בדיוני ופנטזיה , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לBelladona Signus אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Belladona Signus ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)