"אני מחפשת מישהו או מישהי שיגרמו לי להרגיש כמו השאיפה הראשונה של הסיגריה שלקחתם לריאות, כשהייתם לבד, עם הסיגריה שלקחתם לאבא או לאח הגדול בלי שהם שמים לב, אחרי שמול החבר'ה התביישתם להשתעל אז רק נשמתם את העשן שטחית. אני לא יודעת כמה מזמן הרגשתם את התחושה הזאת ואם אתם זוכרים אותה, אבל אני זוכרת. רעד ברגליים. ההיי הראשון שהרגשתם בחייכם. אף כמות של בירה או ערק לא הביאה אתכם לרעד הזה כל כך מהר וכל כך בפתאומיות. אבל אותה שאיפה, מעורבבת עם הפחד להיתפס ומתובלת בהפתעה, כי לא חשבתם שזה באמת כיף ושלא עושים את זה כדי להיראות סקסיים, מביאה אתכם מהר למצב שאתם פשוט חייבים להוציא קול מהפה. אני רוצה לייצר שוב את אותו הקול."

כך נכתב בתיאור של גילי באתר ההיכרויות הגנרי שהסתכלתי בו באותו ערב חשוך. האור מהמחשב הנייד האיר את פניי, והקריאה עשתה לי חשק לצאת לעשן. אז עשיתי את זה. בינתיים הרהרתי במה שכתבה. כמה תגובות של סוטים היא בטח קיבלה, שמבטיחים לה לחוות אורגזמות שייצרו לה קולות חזקים יותר מהפה. אבל זו בטח דרך טובה לסנן את הסוטים מאלה שלא חושבים רק על סקס. לאיזו קבוצה אני השתייכתי אם זה הדבר שחשבתי עליו ראשון?

גילי לא עניינה אותי יותר מכל אחת אחרת. להפך, חשבתי שהטקסט שלה קצת יומרני, ושאם מישהי צריכה לכתוב משהו כזה באתר הכרויות, היא בטח לא באמת מדברת ככה או שהדברים באים לה באופן טבעי. משוררות ואמניות מוצאות אהבה גם בלי השטיקים האלה. מצד שני, אני באותה סיטואציה, ובתיאור שלי רק נכתב שאני מחיפה, בשנה ב' בתואר הראשון בכלכלה ושאשמח להכיר בנות מהאיזור.

החלטתי בכל זאת להגיב לגילי. לא יכול לצאת מזה שום דבר רע. התלבטתי באיזה כיון ללכת, כמה ציניות לשפוך בתיבת הטקסט הורודה הקטנה והלא מזמינה הזו. כתבתי כמה התחלות ומחקתי. "התחלתי לעשן בגיל 16," כך כתבתי. שלחתי את ההודעה. נראה מה יקרה עכשיו.

כעבור כמה ימים קופצת התרעה במכשיר שמציץ מהכיס של הג'ינס שלי. "אני בגיל 17, לצערי," נאמר שם, "ואני די מתחרטת. יכולתי להיות יותר בכושר ופחות להשתעל ואני מקווה שאוכל להפסיק בקרוב." נחמד, אין ספק שזו היתה אחת מהתגובות הטובות יותר שהיא קיבלה, אחרת לא הייתה מגיבה בתגובה באורך פי 3 ממני. חיכיתי יום ועניתי שוב. השיחה זרמה. לבסוף הזמנתי אותה לצאת. הלכנו לאחד הברים בחיפה שאפשר לשבת שם אבל מומלץ יותר לרקוד, ונהננו. שאלתי אותה אם היא כותבת להנאתה, והיא אמרה שלא. היא עוד לא התחילה ללמוד כי היא לא בטוחה עוד מה היא רוצה, החלום שלה היה להיות שחקנית אבל היא מפחדת שזה שאפתני מידי. ניסיתי לעודד אותה ללמוד משחק, והיא הסמיקה וחייכה. זה היה חמוד. הסתקרנתי והמשכתי לשאול - מה גרם לה לכתוב כזה תיאור לא שגרתי? ואילו תגובות האירוע הזה משך?

היא צחקה וענתה שחברה שלה כתבה את זה בשבילה, ושהחברה הזאת עישנה את הסיגריה הראשונה שלה עכשיו, בגיל 24, ושהיא כותבת לאתרי בלוגים אבל רוצה להיות סופרת. גבי קוראים לה. גבי וגילי, כותבות אחת לשניה תיאורים באתרי היכרויות. כמה נוח.

"וגם היא לסבית?" שאלתי. החיוך נמחק מפניה של גילי. "אני לא לסבית, אני רק מחפשת את עצמי. יצאתי עם בנים ואני אוהבת את זה, אבל את... את נראית לי כל כך מיוחדת שהחלטתי ללכת על זה..." גם החיוך שלי התערער. לא רציתי להיות וי ברשימה של אף אחת, ולדאבוני זה קורה הרבה. אבל היה כיף לדבר עם גילי. מי יודע, אולי אף גבר לא הצליח לגרום לה לייצר קולות כמו של השאיפה הראשונה, והיא תוכל להיות וי ברשימה שלי עוד שעתיים.