לא נרדמת, ולא בפעם הראשונה. זה התחיל בלילה שלם ללא שינה, אשר נקטע בנמנום של ארבע שעות למחרת, באחת בצהריים. באותו לילה שוב חמקה לה השינה, והגיעה בסביבות שש-שבע בבוקר, שנית לארבע שעות. הלילה לאחר מכן היה נפלא, שינה בסביבות אחת בלבד, לכתשע שעות.
ואז, הגיע היום, שהיה אחלה. אולי קצת משעמם, אבל לא משהו נורא מדי. ואז הגיע הלילה של היום, כלומר עכשיו, וכמובן... אין עייפות. לא קיימת, נמוגה.
לאור הנסיבות המקסימות, בהן השעון הביולוגי שלי משתגע ומותיר אותי חסרת אונים, אנצל פוסט זה כדי לתת ציטוט מספר, הספר הנוכחי שאני קוראת. כי כבר כמה זמן לא היה כאן אחד כזה. והפעם, בלי שם הספר. למזהה נכונה מובטח פרס, כמובן.
" באצבעות ריקות מתחושה תלשה את הדף הראשון והשליכה בין רגליה לתוך האסלה. ואחריו עוד דף, ועוד. רגע, מה זה כאן? 'פעם הייתי בוכה המון, והייתי מלאת תקווה. והיום אני צוחקת הרבה, צוחקת ומיואשת'. למים. 'ואני כנראה אתאהב תמיד במישהו שאוהב מישהי אחרת. למה? ככה. כי אני טובה בלהיכנס למצבים חסרי סיכוי. כל אחד טוב במשהו'. קרעה. 'האמנות שלי? מה, לא ידעת? למות את הרגע'. קרעה, קרעה בשצף קצף. "
ואם אתם מודאגים לרגע, חושבים עליי כמדוכאת, אז אל! הכל טוב. אני לא חשה הזדהות, לפחות לא כרגע. פשוט חושבת שזה כתוב טוב ומעביר מדהים את התחושה.
עם המחשבות הללו, והתהייה אם לחכות עוד שתי דקות כדי לפרסם בשעה עגולה, סתם לכיף כי הסתכלתי עכשיו בשעון, ולבסוף ההחלטה שלא, כי לא באמת משנות לי שעות עגולות, והופ כבר חלפה לה הדקה בשעון, השעון במחשב כמובן, זה שבפינה למטה משמאל, וכבר חלפו שתיים,
עם כל זה,
אגיד לילה טוב,
ואשאר ערה, מי יודע לכמה זמן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
