יש שתי אושיות ישראבלוג (המילה בלוגריות היא מילה מטופשת. אפילו יותר מאושיות. Yeah I said it) שהתגלגלתי לבלוגן הבלתי אנונימי, שאני מכירה במציאות. אבל לא אנונימי זה לא מדויק, אחת מהן לא חושפת את עצמה בבלוג אבל פרסמה אותו בפייסבוק- ככה גיליתי שזו היא אחרי שכבר ראיתי אותו באזור, והשנייה חושפת תמונות שלה בבלוג, וגם שם פרטי, כך שזיהיתי אותה. וזה ממש מעניין אותי, שפשוט מצאתי שני אנשים (שתי אנשות) שאני מכירה, בישרא בלוג. וזה גם מוזר, כי אדם שכותב הוא אף פעם לא כמו שהוא באמת. אולי אף פעם זו מילה גדולה מדי. בכל אופן, אני לא עושה הרבה עם המידע הזה, עם אחת מהן אני באחלה קשר ועם השנייה אני פשוט לא בקשר. כשאני חושבת על זה אין מצב שיש מישהו שקורא פה ומזהה אותי. כאילו, ברור שיש חבר את הנקודות כזה שאפשר לעשות, אבל אין באמת סיכוי שיצא מזה משהו. וזה סתם מוזר שאפשר פתאום לגלות עוד משהו על מישהו שאתה מכיר, בלי שהוא בכלל יודע, או בלי שאתה מצליח לפענח את זה לגמרי.
לא יודעת למה הגעתי לזה פתאום, אבל חשבתי בעת עמידה במטבח, וכנראה חיפוש אחר מזון כלשהו, על זה שיש קונספט של סיפור שאני מכירה שלוש יצירות שנעשו על פיו. הקונספט הוא סיפור מתוק של ילד וילדה, או נער ונערה, לאחר מכן התרחקות ארוכת שנים, ואז חזרה לקשר- כשאת כל העניין עוטפת אווירה של קסמים, והבחור הוא הקוסם החובב או המוצלח. יצירה אחת היא הספר ״ואצלב ולנה״ המתוק, מהיצירות האחרות הן הסרטים ״אמן האשליות״, שראיתי שלשום, ועוד סרט שאני לא זוכרת איך קוראים לו, אבל אני זוכרת איך הם נראו והיה לו שם קיטשי בסגנון ״אזכור אותך לנצח״ או משהו דומה. ברור שחיפשתי. waiting for forever. גאד אני טובה. שלא תבינו לא נכון, הוא גם חמוד למדי, אבל כפי שניתן להבין בבירור, הוא הקיטשי מבין השלושה. מה שמצחיק זה שאני לא צריכה לספר על מה הם, כי שלושתם מסוכמים, פלוס מינוס, במשפט שכתבתי קודם. וזה גם מעניין, שמוצאים עלילה מקבילה ביצירות שונות. אולי אני אנסה למצוא עוד משהו כזה אם יהיה לי זמן אחר כך.
טוב, עכשיו זה אחר כך (מקסמי ישראבלוג) ואין לי כח. אז הנה פרה שעושה פוטובומב לסוס. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
