אז אממ כן , הכותרת בערך מגלה פה את הכל אבל ארחיב..
בזמן האחרון אני יוצאת -ביחסים עם "ל" ( בשביל להגן עליו נקרא לו ככה).
וכיף באמת שכן , אבל כל הכיף הזה מסתכם בפחד שלי לדפוק את הכל..
הוא בחור טוב, בן 24 , עם עבודה מסודרת , וחלומות .. הוא מצחיק בטירוף, גבוה , אולי קצת מידי , ושהוא בא לישון פה , הסקס מדהים.
אבל,
אני מפחדת או לא יודעת איך להעלות את השאלה הזאת של טוב מה .. איך ממשיכים ?
דיברנו על זה מלא בהתחלה , שעברו שנתיים מאז הזוגיות האחרונה שלו, שהוא היה צריך את תקופת ה"התהוללות" ושעכשיו הוא מרגיש מוכן .
דיברתי על כמה שחשוב לי מישהו מכיל ותומך ושידע לאכול אותי על שלל הגוונים שלי .
ומהדייט הראשון הייתה לנו כימיה טובה, תוך 10 דקות כבר נישקתי אותו כאילו זה היה עיניין שבשיגרה, ולא רציתי פוזה ושטויות , עשינו פיקניק עם נוף לכרמים כל הלילה, לא הלכנו הבייתה עד אמצע יום למחרת.
ומאיפשהו יוצא בי איתו צד אחר , הוא קם לעבודה , ואני קמה איתו אפילו שהכי בא לי לישון, בזמן שהוא מתלבש , אני הופכת למיני עקרת בית , מכינה לו לשתות ולאכול שלא ילך על בטן ריקה ... ממש שנות ה50,האישה קמה לפנק את הגבר.. וזה בא לי בטבעיות , שזה הכי לא אני ...
הגענו מבחינה מינית לשלב שאני מרגישה לידו בנוח , להסתובב גם באור חצי ערומה , לשלב (אחרי בדיקות וביקור אצל רופאת נשים) הסכמתי פעם ראשונה בחיי, לשכב עם מישהו בלי קונדום ,
אז אם כל כך טוב לי , והחיבור הוא מרגיש לי נכון , למה אני מפחדת לבוא ולהגיד : "אוקי , כיף לי איתך מאוד אבל אני רוצה לדעת שזה רק אני שלך פה ואין עוד שטויות מהצד" ??!!
מפחדת להרוס את זה,
מפחדת שאחרי זה כל הכימיה הטובה תעלם .
או הכי גרוע , מפחדת לגלות שאולי זאת לא רק אני בעולם שלו ושהוא יוצא עם עוד כמה..
כן זה לא אופייני לו ובטח לא אחרי כל מה שכתבתי פה, אבל אולי אני חיה בסרט? אולי רק אני מרגישה ככה??
איך לעזאזל אני מבינה ממנו את מה שאני רוצה מבלי לקבל התקף חדרה מהתשובה ?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Purple Heart