ימים טובים,ימים רעים ומה שבניהם

רוצה לחזור לגיל הקטן הזה

התמימות הזאת

אין מחשבות על מה יחשבו עלי

לא צריך לנסות להיראות מאושרים מידי

בלי פוזות ומשחקים

בלי מחשבות עמוקות מידי

לחיות את ההווה

אני רוצה לשחק בחצר,אשכרה לצאת להפסקה בבצפר ולשחק מחבואים או תופסת או משהו בסיגנון..

ולצחוק עד שכואבת לי הבטן,בלי לחשוב עד כמה אני מכוערת

ולהאמין לאנשים שאומרים לי שאני יפה

ולראות את הילדים האלה בתיכון,לחשוב כמה הם גדולים מבלי לדעת שהזמן הזה עובר כל כך מהר

ללבוש את המכנסיים האלה,שלא צמודים לך לצורה. נוחים כאלה,כיפיים. ולהרגיש בכל זאת מדהים

לאכול כמה שאני רק רוצה

לא לדעת הרבה על מה שקורה מסביבי

רק את הדברים החשובים

לא לדעת את הדברים שכל כך כואבים לי עכשיו

כל כך רוצה לחזור לאותם הימים שאמא הייתה קונה לי ברבי והייתי מאושרת עד השמיים

אני רוצה לחזור להגיד מה שבא לי מתי שבא לי מבלי לחשוב

אני רוצה להפסיק לדבר בשפה של גדולים,בלי שיגידו לי שאני ילדותית

אני רוצה להתלהב 

לשמוח

לשיר..

לחזור הביתה עם נעליים מלאות חול,ואז לעשות מקלחת חמה כזאת. לצאת עם מגבת ורודה וללבוש חולצה לבנה ארוכה וגדולה. 

לשבת ליד אבא,לראות איתו טלוויזיה. 

להרגיש קטנה לידו,מה שעכשיו כבר מזמן אני לא מרגישה.

להרגיש בטוחה,מוגנת

להרגיש שאוהבים אותי

להרגיש נורמאלית

להרגיש מה זה להיות ילדה רגילה,בלי בעיות

לאהוב. את כולם.

אם הייתה לי הזדמנות לחזור לגיל הזה,לחוות אותו שוב...

והכי עצוב,שהוא בחיים לא יחזור. בחיים.

ככל שעוברות השנים,אני מרגישה אבודה יותר ויותר. יש פה מישהו? כי אני צריכה עזרה

אם היית אוהב אותי,היית עוזר לי לצאת מזה.

ואם אתה מבין אותי ויודע איך אני מרגישה למה אתה לא עוזר לי? בבקשה תעזור לי,אתה היחיד שמסוגל לעשות את זה..