ושוב ,כמו תמיד ,כשמגיע המזג אוויר המגעיל הזה כל המצב רוח צונח .

עייפות ,חוסר חשק,דיכאון ...

אני באמת לא מבינה למה זה כ"כ משפיע עליי ? הרי טוב לי בחיים ,עם המשפחה ,החברות ,הלימודים ,הדימויי העצמי (?) ..

אם זה ככה ,אמור להיות לי טוב ,לא? למה שאני ייתן למזג אוויר מחורבן להרוס לי את המצב רוח ? 

אני צריכה לתפוס את עצמי בידיים ,אבל איך?

אני רק רוצה קיץ,רק רוצה חופש, רוצה שמש ,רוצה ים ... 

קר לי.. כלכך קר לי.. שונאת את המצבי רוח הקיצוניים האלה .

שיגרה מעצבנת ומטומטמת.

רק עוד קצת .. רק עוד קצת להעמיד פנים שהכל טוב ,עד שיהיה טוב באמת .

רק עוד קצת .. עד שיהיה פוסט אופטימי לשם שינויי. 

רק עוד קצת .. עד שתעבור התקופה הזאת .

בזמן האחרון המצב רוח שלי מתנדנד .. אני יכולה לקום בבוקר בהרגשה טובה ולאט לאט במשך היום אני שוקעת לדיכאון .

זה נכון שהחצי שנה האחרונה לא הייתה טובה בכלל אבל לפעמים הייתי מוצאת את רגעי השקט והנחת ,כנראה שהייתי צריכה לנצל אותם ולהנות מהם ,רק עכשיו אני מבינה.

אין לי חשק לכלום .. אין לי חשק לצאת,אין לי חשק להשקיע בעצמי ... רק לשבת בבית לשמוע שירי רוק כמו שאני אוהבת ולטחון פריכיות .

השנה הזאת פשוט מתישה אותי.. נפשית ,בעיקר. העייפות הכרונית הזאת לא עוזבת ! 

מבחינה לימודית אני פשוט צריכה לתפוס את עצמי בידיים .. זה יפתור לי את כל הבעיות . בעיה מובילה לבעיה .. העייפות מובילה לעצלנות ,העצלנות מובילה לחוסר ריכוז והשקעה ..שמוביל לתוצאות לא טובות מה שמוביל לדיכאון ושנאה עצמית.

האנוכיות שלי חוצה גבולות בזמן האחרון ואז אני חושבת ומודעת שלא יצאתי בסדר והאז האגו המטומטם שלי מונע ממני לעשות את הדבר הנכון.

התעודה שלי הייתה טובה ... אפילו טובה מאוד ,ציפיתי לפחות מזה אז לפחות זה העלה לי קצת את המצב רוח.

את הימים בהם הרגשתי טוב ,והיה לי כיף .. הלוואי שהייתי יכולה לעצור את הזמן ולהישאר שם .. 

החורף הזה מדכא ,הגשם ,הקור .. אי אפשר לצאת החוצה בחורף ..היו ימים שפשוט הרגשתי כלואה .. כי רציתי ים ,ורציתי שמש וגלידה ..

אני מקווה שיהיה יותר טוב .. אני יגרום לכך שיהיה יותר טוב

 ()*&^%$#@!&^%$@#!@

אני מרגישה צבועה כי הכינויי שלי לא מתאר אותי .. פשוט 2 אנשים שונים. אבל משומה אני משאירה אותו ,אולי כי אני רוצה להיות הילדה השמחה הזאת.