הימים עוברים הם, וכך גם השנים, ואני מוצא את עצמי פוסע בין התקופות בדד, מאין היקיקימורי - אך מבלי רצון.
אינני יודע למה הפכתי לאאוטסיידר בסופו של יום, הרי תמיד לא ידעתי מה הולך סביבי. וזה לא שאין לי חברויות, כי יש לי. העניין הוא שרוחי וצורת מחשבתי לא תואמת לסביבתי, פשוט כך. כשכולם מדברים על כדורגל, שומעים מוזיקה ים תיכונית ומבלים את רוב זמנם בהתגוששויות כאלו ואחרות, אני פשוט לא מתעניין (למרות שניסיתי לא פעם ולא פעם לעשות זאת), וכך בעצם, פתחתי את עיניי יום אחד וראיתי את המצב.
תחומי העניין שלי לא משנים דבר; לא משנה כמה סדרות אראה, כמה אלמד, כמה אשחה, כמה אנגן - תחומים אלו פשוט לא מכסים על העוול הגדול של היותי בדד ברוחי ובנשמתי.
אני מקווה למצוא מקום מפלט כאן, כדי שאוכל להרוס את כל מתחיי ולפרוק את מחשבותיי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
