מאבדת את עצמי לדעת
לא כמו להתאבד אלא כמו לאבד את מי שאני אל מצב של מודעות יתר
לשחור ולבן וטוב ורע ומוסרי ולא
לעולם של אמיתות מוחלטות וערכים אבסולוטיים
וכאילו ככל שהאמונות שלי מתחדדות ואני יותר מגשימה אז מה שאמור היה לקרות זה שזה יהיה כאילו אני מגלפת את עצמי או חוצבת ומגלה את פני האמיתיים אבל במקום זה התחושה היא שאני מגלפת דמות זרה לי שעומדת מולי והיא קרה ומנוכרת לי
הכל מתחדד אבל לא כמו מתבהר אלא כמו נהיה חד וקוצני
וכל מילה שיוצאת ממני היא מילה של התרסה וקביעה מוחלטת ואני צודקת ואתם טועים טיפשים שכמותכם
רוצה להיות אלוהים ולפקד על כולם
אז אולי אני צריכה להיות פחות חכמה? פחות מודעת? להתנהג יותר כמו יולו ופחות עמו עלה והגשם? אני לא חושבת שזה הפתרון. מחכה לתשובות מהקב"ה חג שמח לכל בית ישראל
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
