כשהייתי בת 6 הייתי מאושפזת בבית החולים אסף הרופא, הייתי מאושפזת שבוע,וליד המיטה שלי הייתה כורסה נפתחת כדי שאמא תוכל לישון לידי אבל אז סבתא שלי נפטרה,באותו בית חולים. ביקשתי לעלות לחדר כי הייתי עייפה,נרדמתי וכשהתעוררתי בבוקר שלמחרת בחדר היו רק הילדים הרחוקים מסביב אבל אמא לא הייתה,אף אחד שאני מכירה לא היה. המיטה הייתה גבוה אז פחדתי לרדת,לא ידעתי מה לעשות.. התחלתי לבכות כי חשבתי שהם לא יחזרו לעולם.
אבל עכשיו במבט לאחור,הייתי שמחה אם הם לא היו חוזרים.
פעם לא הבנתי מזה שאין מספיק חום ואהבה, פעם לא הבנתי מזה חיבוק, פעם לא הבנתי מזה כאב. הלוואי שהייתי נשארת בפעם ואז אולי זה לא היה כואב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קפטן ג'קי ספארנו
