אני עצובה,
פשוטו כמשמעו.
אני עצובה כי לא מכירים אותי
אני עצובה כי העולם שלי ריק
אני עצובה כי אני מתגעגעת למחשבה שאמא הייתה טובה אלי
אני עצובה כי אני מתגעגעת לתחושה שיש מי שיחבק אותי בלילה
אני עצובה כי הכל פתאום מתמוטט,ואומנם כבר הכל התמוטט גם בעבר אבל עכשיו משום מה זה יותר כואב.
אני עצובה כי הזמן לא יחזור למה שהוא היה,לא משנה מה יקרה,ובנתיים הוא רק נעלם ולוקח איתו כ"כ הרבה זיכרונות נעימים
ןמשאיר לי את הכואבים בניהם וגם את המציאות.
אני עצובה כי אני רוצה לברוח,אבל אני כלואה.
אני עצובה כי אני לא רוצה לחייך כשאני יודעת שהכל בפנים הרוס,ולומר שהכל בסדר שזה לא.
אני עצובה כי אני מכסה את האוזניים שאמא שלי אומרת לי משהו,מילא הם המשפחה לא היו איתי אבל לפחות רק את אמא
רק את אמא אני רוצה לדעת לאהוב.
אני עצובה כי הדמעות לא מפסיקות לרדת,ואני לא אוהבת אותן יותר..הן שורפות לי בעיניים,אבל הן לא מקשיבות לי
הן ממשיכות לצאת החוצה,להתפרץ,לפחות הן לא מפחדות לדבר בעד עצמן.
"והעצב לא איחר לבוא,הוא תופס מקום,כאילו הוא הגיע בשבילך.."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קפטן ג'קי ספארנו