אין דבר שיכול להיות הרוס קצת או הרוס הרבה, עצם העובדה שהוא הרוס זה כבר כואב. אומנם כן,אפשר לנצח את זה ולהתגבר על הקשיים אבל לעולם לא יהיה אפשר להתחכש להם. אני חושבת שמה שהכי כואב לי מכל הסיפור בבית זה לא המשפחה שלי (שהיסטוריית השנאה שלי ענקית בנושא), אלא כשאני אגדל זה מה שאני יזכור מהבית,מהמקום שאמור להיות הכי קרוב ללב עם האנשים הכי יקרים. כי כשאני אגדל אני אזכור דבר אחד -