החיוך הזה,
הוא שוב יעלה על פני,הוא יטפס לאט לאט לעבר עיניי
אתה תראה,אני עוד אהיה מאושרת אבל לא סתם - אני אהיה מאושרת באמת.
לא דחוף לי להתבגר (למרות שזה היה יכול להיות נחמד)
אני חיה ונושמת בכל שניה,בלי לדעת מתי זה יבוא אבל "הוא יבוא בטוח בעצמו,כאילו היה שם תמיד וחיכה רק שנבחין בו"
אני יודעת אני מרגישה את זה בלב,זה יבוא האושר הזה,השמחה,החיוך הגדול,זה יבוא כמו שהחורף בא עכשיו.
כן,זה כואב,זה עצוב וזה מוריד אותי כל פעם למטה,אבל אני עולה - עולה מחדש ורק מתחזקת יותר מרגע לרגע.
עליתי לכיתה ט',התבגרתי והבנתי שאין דבר יותר חשוב מהאנשים שמקיפים אותך (אני לא מדברת על משפחה,טוב נו..אולי רק על אמא ;)
האנשים האלה,הם מדהימים..אין לי מילים לתאר עד כמה אני שמחה שהם פה לצידי,תמיד.
הפוסט הזה מוקדש לכל האנשים שגרמו לי אי פעם לחייך ולהאמין בעצמי,גם אם לא תראו את זה תדעו - יש פה מישהי שאוהבת אותכם.
ד"א קיבלתי פטור בערבית,כןכן אני! יוווווווופי דידו DD:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קפטן ג'קי ספארנו