יש לי בעיה.
אני לא מסוגלת לומר לאנשים מה אני חושבת עליהם.
לא יכולה לומר שנפגעתי,למרות שהם לא רואים את זה. אני ממשיכה בשלי מתוך הרגל וכל הזמן אומרת לעצמי בפעם הבאה אל תכנעי
אבל אני נכנעת מבלי לשים לב אפילו.
מחר היום האחרון של החופש שכ"כ הייתי צריכה,אבל לא בא לי לחזור ללמוד,פשוט לא בא לי.
הלימודים האלה מעיקים עלי,הכיתה הזאת מעיקה עלי,המורה המטומטמת למתטיקה מעיקה עלי ואין לי כוחות פיזיים להתמודד עם זה.
אני כל היום עם מיגרנות וכל הזמן עייפה ומותשת בגלל האנמיה,אני לא רואה את עצמי חוזרת,אבל אין לי למי לפנות .. אמא לא תבין רק תטיף לי על האוכל.
גם כן המבחן המפגר במתמטיקה והעבודת הגשה הזאת .. לא מבינה משוואות ולא טנגנסים או סינוסים או קוסינוסים,בחיי שזה מקצוע מטומטם.
יש לי מיגרנה מכולם וזה לא תקופה,נמאס לי שאומרים לי זאת תקופה וזה יעבור,זאת לא תקופה ואני לא בטוחה שזה יעבור אלא אם כן אני אעשה משהו,
אבל אין לי חשק לקום ולעשות כלום.
שתעבור כבר המיגרנה.
אני כותבת שטויות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קפטן ג'קי ספארנו