אני לא מאושרת,אני לא חושבת שאי פעם הייתי.
הכאב הנפשי שאני חווה חוזר להיות כמו שהיה שהייתי בת 13 רק חזק מתמיד.
אני לא מרגישה בטוב עם העולם שלי,
אבל אני לא יודעת כבר לאיזה עולם אני שייכת,זה שבראש שלי או המציאות ?
אני רוצה להיות חזקה,אני חזקה,אני יודעת ..
אבל אני גם יודעת שיבוא יום שאני פשוט אשבר,וכל פעם מחדש שאני חותכת את עצמי זה מזכיר לי
שעד כמה שאני חזקה אני גם חלשה מאוד.
אני לא רוצה להיות חלשה,אבל לפעמים אני לא שולטת בזה,אני לא רוצה לדבר עם אנשים כי הם לא יעזרו לי,
אני לא רוצה לקחת כדורים כי הם בטח לא יעזרו לי.
אני לא רוצה להוציא את כל הכאב שלי על אנשים,אז אני ממשיכה לחייך להם ולהצחיק אותם,לאהוב אותם,
לכבד,להיות משפחה - כי כזאת אני,נותנת את כל מה שהרוב לא נותנים לי.
אני לא רוצה שיטיפו לי או ישפטו,אני רוצה להיות כמה שיותר רחוקה מאנשים שגורמים לי לא לא להרגיש אושר,
אלא כעס ושנאה.
אני לא רוצה לקנא באלה שיש להם את כל החום ואהבה,אבל אני מודה שאני מקנאה.
אני לא מאושרת,אני לא חושבת שאי פעם הייתי ואני לא יודעת אם אי פעם אני אהיה.
בנתיים,אני כותבת על זה בישרא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קפטן ג'קי ספארנו