רק את עצמו יכול אדם לשנות ולראות שהשתנה העולם

נושם אני נושם גם כשזה מרעיל אותי

חולם.

צריך רק להתחיל אני יודע..

שאם נסתכל טוב נראה איך כל יום אנחנו גדלים קצת

נשפכים לצדדים

אבל רוצים אל האמצע

נמנעים מלהרגיש כי זה כמו מלח על פצע

דורסים את עצמנו כשדוהרים אל הנצח"

כל מילה נוגעת יותר מהשנייה כל מילה ומילה מרסקת אותי לחתיכות.

גאון המוקי הזה.

אני לא יכולה שלא לרשום וגם אחרי,כמה?,שנתיים? חזרתי לפה.

אני רושמת כי אחרת זה חונק אותי..איך אפשר לשאת כל כך הרבה דברים ביחד?