my getaway place |
 כינוי:
אולי, לולה בת: 26
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הוסף מסר | 3/2012
כמוני אין עוד .
כתבתי ''שיר'' קטן אתמול,
הייתי לבד בבית, עצובה
היה לי קשה, זה הזכיר לי אותו
ופתאום כל הפלאשבקים שלנו ביחד .
התחלתי לבכות, לבכות בקול .
כבר שחכתי מה זה .
מרוב שאני כל הזמן בוכה שאף אחד לא שומע,
שאני לבד במיטה עם השמיכה על הראש והכרית שסופגת את הדמעות.
כל דבר מזכיר לי אותו .
זה כל כך קשה .
ואני מנסה להפטר מההרגשה, אני פשוט לא יכולה .
אני מתפרקת,
נופלת, מתרסקת .
אוספת את השברים,
והם נופלי בחזרה ושוב מתחבאים .
הולכת צעד גדול קדימה,
חוזרת 3 צעדים אחורה .
מרגישה כמו בדה ז'ו חוזר,
שאף פעם לא יגמר.
עד שטוב לי ונעים,
הוא נכנס לי לחיים
וכשהוא יוצא בחזרה,
אני מרגישה שוב בודדה .
חתך על חתך,
צלקת שתישאר לעולם .
זיכרונות שלא ישכחו,
עוד פאזל שלא הושלם .
ואני מחייכת לעולם,
צוחקת ורוקדת עם כולם .
להראות לו שטוב לי בלעדיו,
שזה בסדר להיות גם לבד .
ואני מסתכלת על עצמי במראה,
משתחררת מהכאב והעוצמה .
והכל חוזר אליי חזרה,
כשאני לבד במיטה .
הדמעות הפכו לבכי שקט,
הכאב הפך למחשבה מפחידה .
רק לא לפגוע בעצמי,
אני יותר חזקה .
ואני לא מספרת
רק לחברה אחת קרובה, אני אומרת .
משתפת בכי, כאב, געגוע וחוויה,
ולפעמים זה לא עוזר, ונותן תקוה ...
חתך על חתך,
צלקת שתישאר לעולם .
זיכרונות שלא ישכחו,
עוד פאזל שלא הושלם .
ואני מחייכת לעולם,
צוחקת ורוקדת עם כולם .
להראות לו שטוב לי בלעדיו,
שזה בסדר להיות גם לבד .
אל תגידו שאתם מבינים
אל תגידו שזה מה שאתם עוברים
אתם לעולם לא תבינו אותי
לעולם לא תבינו את הכאב שאני חווה .
___________
בבקשה תגיבו, זה חשוב לי מאוד .
תודה למי שקרא את זה עד הסוף ♥
שלכם לנצח,
שי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
