לא יודעת איך זה התחיל.. זאת אומרת אני יודעת.. אני רק לא בטוחה..
מה שאני יודעת זה שגל פלטה ''פרחה'' על אריאל (שהיא בכלל פאקצה לא פרחה) ליד תמר. תמר השפוטה והבת יונה הלכה כמובן וסיפרה את זה לאריאל. זה היה בשיעור ספורט, אני בחיים לא אשכח את זה. אריאל ישבה והתחילה לבכות כאילו מי יודע מה קרה.. אז סוף סוף גילו לך ת'אמת בפנים, אלוהים ישמור! 

בהתחלה לא ידעתי מה קרה..
ראיתי את אריאל בוכה, חשבתי שזה בגלל משהו שהחברות שלה עשו לה. ואז ראיתי את גל, היא הלכה במקרה ואריאל תפסה אותה, עם דמעות בעיניים ושאלה אותה משהו. חשבתי שגל מעודדת אותה או משהו דומה התברר לי שלא. גל באה לחבורה שלנו (נוו.. מרינה, בר, שירן, טל וכל אלה) בפרצוף מאוד מאוד מאוד לא מרוצה.. מאוד.. בואו פשוט נגיד שאפשר לראות מתי גל כועסת.. כולנו שאלנו אותה מה קרה והיא לא רצתה לענות. אחרי זה אחת הפאקצות (יאו אם מישהו מוצא אותי ורואה שאני קוראת להן פאקצות ><'') באה ושאלה אותה מה קרה וגל הסבירה לה. שמעתי חלקים וישר הבנתי מה קרה. דחפתי את גל אחרונה כדי לדבר איתה כי היא התחילה להאשים אותנו ואת החבורה שלנו, רציתי להגיד לה שתפסיק לפתוח את זה ותסתום פעם אחת בחייה. ולפני שהצלחתי לפתוח את הפה היא צעקה עלי ''תפסיקי לדחוף אותי מה את מרביצה לי'' או משהו כזה.
ברגע הזה אמרתי לעצמי, 'סבבה, תכנסי לחרא של עצמך, חשבתי שאמרת שרע לך ושאין לך חברות..' אז לא התערבתי יותר מידי.

גם ברגע הזה לא הבנתי מה קרה, אחת הבנות סיפרה לי שמישהו הלשינה עלינו וסיפרה לאריאל שקוראים לה 'פרחה'.
בתכלס ממש נבהלתי, מעולם לא קראתי לאריאל פרחה ואני גם לא אקרא לה ככה. בשבילי היא פאקצה ותמיד תשאר פאקצה, אז ירדה לי אבן מהלב, זאת לא אני.. אף אחד לא אמר פאקצה. אני נקייה. לפחות אני.
אבל הרגשתי לא נעים עם אריאל, שבזמן הזה בכלל לא הייתה בספריה (שיעור ריקוד בספורט ואנחנו בספריה.. מה לעשות, אין תקציב לאולם ספורט), אז אמרתי לספיר, הלכתי לספיר כי ידעתי שהיא היחידה שבאמת שפוייה ובאמת תקשיב, ''אריאל ילדה כל כך יפה, מוכשרת, מדהימה, מה אכפת לה מה אומרים עליה? היא שמה זין על כך הבנים שקוראים לה ולחברות שלה זונה אז מה באמת אכפת לה?'', ספיר כמובן הצדיקה אותי והוסיפה, ''בדיוק אותו הדבר אמרתי לאריאל, היא זאת היא ולר מישהי אחרת והיא גם לא תשתנה בשביל אף אחד בעולם''. דיברנו עוד קצת ואז היא נכנסה לכיתה.

~שתבינו שכל זה קורה במהלך לפחות 20 דקות שבהן המורה מנסה לסדר אותנו ואת כיתה ז'4 בשורות ואף אחת לא באמת מקשיבה לה, עוזרת לה או משתפת פעולה עם מה שקורה~

אז, הלכתי ואמרתי לאריאל בדיוק מה שאמרתי לספיר. בסוף היא אמרה לי תודה והוסיפה ''אבל שי, באמת שהכל בסדר''.
המורה גירשה את הבנות שבכיתה ז'4 כי חשבה שאריאל בוכה בגללם וציוותה עלינו בצעקות לסדר את השולחנות ואת הכיסאות ולשבת בשקט. אחרי עוד בערך 10 דקות התחלנו לדבר על מה שקרה (מזכירה שהכל בשיעור ספורט), ולמה לא רקדנו ולמה אריאל בוכה ולמה כולן סביבה ולמה ולמה ולמה..

אמצע השיחה אריאל צעקה כזה ''אבל למה אתן קוראות לי ככה, אני יכולה להבין מה עשיתי רע?''. המורה אמרה שאם היא רוצה נדבר אחרי השיעור. אני חושבת שאף אחת לא רצתה להגיד לה שאנחנו פשוט לא אוהבות איך שהיא מתנהגת וכל איך שהיא נראת פשוט מגעיל אותנו אז בנות פשוט המציאו תירוצים עלובים כמו ''אנחנו לא מכירות אותך ואולי זה יצא בטעות'' וכאלה.

בסוף השיעור, יצא שאיך שהוא כל הפאקצות כמעט נתנו לי חיבוק, וזה הרגיש נפלא, ואני לא בן אדם של מגע.
שלחתי למורה מילה ''בסך הכל אפשר ללמוד מזה לקח'' ואחרי זה אמרתי לעצמי 'איזה דרמות עושים מכל דבר''.
אריאל עשתה את הדיון למה קוראים לה ככה שאחד התירוצים היה הזה שקראתם פה למעלה, גם היא חבקה אותי, ובסוף שכולם התפזרו אמרה משפט שאני לא אשכח בחיים.

''באמת שאני לא מבינה, אבל זה בסדר. בואו נפתח היום דף חדש. כל דבר קורה מסיבה מסויימת ואם אני הייתי צריכה לקחת את זה עלי אז זה בסדר. אם זה מה שיגרום לכיתה להתגבש יותר, באמת שאין לי בעיה ואני מקווה שאנחנו רק נתחבר מעכשיו ולא נריב.'' 

חשבתי בסוף היום, שזה הייתה צביעות אחת גדולה, מחר נשכח מהכל ונמשיך לרכל, לריב ואנשים (כמו תמר לדוגמה) ימשיכו לסכסך.
הריכולים לא הפסיקו, אבל השינויים הכי גדולה היא לקבל מהפאקצות חיבוק. אני חושבת שרק אני קיבלתי וזה מאוד היה נעים פתאום אבל העיקר הכוונה. אולי הן רואות בי כמנהיגה של הקבוצה וחושבות שאם אני אהיה חברה שלהם כולן יהיו? בכל מקרה.. ישבנו היום איתן, וגם עם הבנים שזה היה בכלל שיא חדש. צחקנו מלא ביחד, היה ממש מגניב, מי היה מאמין שגם להן יש סטלות לפעמים?

 מרינה סיפרה לי שדפי שאלה את תמר ותמר התוודתה שהיא זאת שסיפרה לאריאל. לקחתי את הבנות לשיחה צפופה ואמרתי להם ככה, מילה במילה:
''זה היה ברור שזאת תמר, דיברתי אתמול עם אריאל והיא אמרה לי שעכשיו היא יודעת שתמר חברה טובה שלה..'', ''כאילו שאריאל שמה על תמר'' מישהי מהבנות זרקה לאוויר. ''נכון,'' אמרתי לה ''בגלל זה תמר עשתה את זה, אתן לא רואות? היא שמה לב שאריאל כבר לא ה-BFF שלה ויש לה חברות חדשות.. כדי להכנס למעגל החברתי של אריאל היא הייתה צריכה משהו שיגרום לה להיות גלולת הכותרת וזה מה שהיא עשתה, קפצה על ההזדמנות הראשונה שהיתה לה. אמרתי לכן לא לדבר ליד תמר. גם שאתן מבקשות ממנה לא לספר היא תספר. היא החפרפרת שלהם והיא תעשה הכל בשביל אריאל, כי היא שפוטה שלה''.
איפה שהוא באמצע גל סתמה אוזניים כמו ילדה קטנה ואמרה שהיא לא מרכלת יותר והיא לא רוצה לשמוע אבל נשארה להקשיב בכל זאת.

וכמו שאמרתי,
כולנו יצאנו סתומות, בעיקר מי שסמכה על תמר.
אני צריכה לקחת את תמר ולדבר איתה על זה, מחר אולי..
אנחנו למדנו את הלקח שלנו. לא, אנחנו נמשיך לרכל כי זה הטבע שלנו. אבל נעשה את זה בשיחה קטנה ולא ליד תמר, בחיים לא.
אני מקווה שיצא לנו ללמוד יותר על הפאקצות ולהם עלינו, לראות שאנחנו לא אוהבות את המראה המזוייף להפליא שלהם ולהיות פשוט אמיתיות לידנו.
גם אנחנו ננסה, אני פשוט יודעת את זה.

נ.ב.
ואוו יצא ארוך.