כמה זמן לא הייתי פה ..

זה לא שלא היה זמן ,
היה והרבה .
אני חושבת שזה יותר קטע של מחסום כתיבה .
לא היה לי מה לכתוב ,
זאת אומרת
היה והרבה .

הרבה דברים קרו ,
החל וכולם התחילו מהסוף .
סוף תקופת כיתה ז'
סוף שלו
סוף של השני - כנראה .

אבל אומרים שסוף זה תמיד התחלה של משהו חדש ,
לא ?

נעמא אומרת שבסוף אני אמצא מישהו יותר טוב משניהם ,
בסך הכל אני לא דואגת .. אני פאקינג בת 13
לא צריך למצוא מישהו עכשיו להתחתן איתו .
אבל אני מודה ,
אני לא אוכל להפסיק לאהוב , את שניהם .

הם כל כך שונים ,
ובכל זאת כל כך דומים .
אנחנו כל כך שונים ,
ובכל זאת אני אוהבת אותם .

לא היה לי זמן להפרד מהם ,
אחד עוזב שנה הבאה ,
השני כנראה לא ידבר איתי .
נשארתי אני . לבד .

אז כמו שהתחלתי לומר ,
הרבה דברים קרו , הרבה השתנה .
לדוגמה , התחלתי לכתוב עם רווח ואז פיסוק .
זה עוזר לי משום מה להתרכז ..

ילדים משתנים לי מול הפנים ,
חברות שהיו ה''בנות שלי''
הפכו להיות סתם עוד פרצוף מוכר בקניון
שרואים מדי שבוע או חודש .

בלי חיבוק או נשיקה שאני רגילה מהן,
אפילו בלי ניפוף .
מנסות להתחמק אחת מהשנייה ,
' רק שהיא לא תראה אותי ' .
 

יש לי מלא לכתוב .
וכן , נזכרתי בהכל ,
הכל חוזר אליי -
חמש דקות לפני אחת .

רק דבר אחד אני לא מבינה ,
איך הצלחתי לשרוד את השנה ? 
ווא .