אני שונאת אותו על זה שהוא משחק בי
הוא יכול להיות החבר הכי טוב שלך, אפילו ה-חבר שלך
ואז יום אחרי זה להתעלם ממך לגמרי .

מה עשיתי ? למה הוא מתנהג ככה ?
___

הגעתי למסקנה שאני שונאת את כולם,
לא רק אותו ..
אבל זה בסדר כי כולם שונאים אותי במילא
אז מי אני שאשפוט ?

אני נמצאת בתקופת דיכאון בהכחשה
בבית ספר אני לא נראת כזאת וליד חברים שאני משתדלת לחייך אבל בבית אני מוציאה הכל ..

אני צועקת ובוכה ומשתוללת וקורעת וצורחת ומוציאה את כל הכעס שלי על ההורים.
ואני נפגעת מכל דבר. זה הכי קשה.

אפילו חזרתי לחתוך.. ולא השריטות הקטנות האלה על כל היד שהייתי עושה לעצמי שהייתי בו' כי פחדתי מדם.

חתכתי ברגל, חמישה או ארבעה חתכים גדולים כאלה,
אדומים ודם.
שורפים כמו גיהנום. פחות, אבל עדיין.

זאת הייתה טעות, לא יכולתי ללכת עם מכנסיים קצרים בלי שאמא שלי תשים לב
אז חיכיתי וחיכיתי שזה יהפוך לקווים סגולים כאלה ולבשתי מכנסיים קצרים.
אמא ראתה, ''מה זה ? נפלת בשיעור ספורט''
''כן כן.. מה שתגידי''

עכשיו זה קצת יותר כהה מהגוף שלי, קווים חומים כאלה שמזכירים לי כמה אני שבירה
כמה אני מטומטמת. איך אני נותנת לרגשות להשתלט עליי.
למה זה חוזר אליי ?

אני לא חתכתי מאז, לא כי אין לי סיבה
כי אני מפחדת שיראו ..
זה קיץ, כמה שפחות בגדים
ואין לי כוח שישאלו אותי למה אני עם ארוך בחום הזה
או איך לעזאל קיבלתי את הפצעים האלה.

אין לי כוח.
מזמן לא היה לי

ואין לי מושג איך
איך אני ממשיכה לשרוד
להרים את עצמי כל בוקר
לשקר לעצמי ולהגיד
''היום יהיה יום טוב''
למרות שאני גומרת בסופו של יום
בוכה במיטה
מדמיינת אותו לידי.



דרך אגב,
אני צימחונית,
אבל זה רק תירוץ להרעבה.

שלום לך אנה.

...