סוף סוף.
הסיוט הזה שנקרא בית ספר הסתיים.

מכריחים תלמידים לקום בבוקר מוקדם, להתלבש, ללכת לבית ספר

לחייך למורות, לתלמידים, להכיר חברים חדשים, ללמוד מינימום 6 שעות ביום
לספוג את החום, את החוץ, את החברים, את הסביבה

לחזור הביתה, ולקוות שמחר השיגרה תתפוגג..
או שלפחות יהיה משהו מעניין.. או שמורה לא תבוא וישחררו מוקדם.

אז שמתי את הפרצוף השמח שלי,
תכלס הייתי שמחה
אבל אם הייתי יכולה להגיד מה שאני רוצה בלי לשאת בתוצאות
הייתי אומרת לכולם מה אני חושבת עליהם
ואז הייתי באמת שמחה, הייתי מאושרת
ולא הייתי צריכה לזייף פרצוץ .

בכל מקרה הגענו בצרחות לבית ספר
צרחנו שזה יום אחרון ואנחנו מתים לעוף מפה כבר,
חיבקתי את חברי הט'טניקים שעולים לתיכון
והתחלנו את השעות האחרונות שלנו 

שעתיים לא הכרחיות, טקס וחלוקת תעודות.

''זכיתי'' בתעודת התצטיינות על היותי חלק מפרויקט אמץ אתר
וגם קיבלתי תעודת התצטיינות יתרה .. שזה אומר ממוצע מעל 95

וסך הכל שיפרתי ציונים או נשארתי אותו הדבר ..
ירדתי במתמטיקה 4 נק' (המורה אמרה שזה לא קריטי)
ובמדעים 2 נק' בגלל המיצ''ב המחורבן הזה שקיבלתי 83

ממוצע של מחצית א' - 94.6
מחצית ב' - 96.25 
שנתי - 95.5

אז כן אני מרוצה,
מעצמי, מהציונים ..
לא מהכיתה עצמה

מה שכן הייתי מנומסת וחיבקתי כמעט כל הבנות,
ואת הבנים הזורמים (זאת אומרת רק 4)

מקווה שט' יהיה יותר טוב.