באלי לחנוק מישהו .. זה הגיוני שאת עצמי ?

''את נבחרת לתפקיד הזה כי את סבלנית ויש לך את היכולת הזאת'' 
את בטוחה שאת מכירה אותי ? סבלנית ? אני ? לא  .. לא בדיוק ..
סבלנות זה התכונה היחידה שאין לי, נראלי.

גם אופטימיות.

''אל תדאגו עם ח'6 זה אחרת, אנחנו מתנהלים איתם אחרת''
הוא מדבר לכולם, ודווקא אני, שקיבלתי את הכיתה של המוגבלים,
(''אל תקראי להם מוגבלים ! זה לא יפה ולא נכון !''
''אבל אני לא אומרת להם את זה בפרצוף''),
מרגישה לא בעניין. אבל אני כותבת בכל מקרה, כדי להרגיש בעניין.
זה רק מגביר את התחושה. 
הוא אומר לחלק את הכיתה לחוליות של 8, הם פאקינג 15 בכיתה !
הוא אומר לכל תלמיד תפקיד, אחראי לככה, לפה ולשם.
יותר מידי תפקידים לכיתה של 15 ילדים, שגם ככה לא יעשו שום דבר ממה שאומרים להם.
אבל הם חמודים, זה היתרון שלי. או שלהם.

''אל תדאגי בקטע שלא חילקתם תפקידים, ח'6 הם הכיתה הכי קלה''
כן, הם כל כך קלים עד שיצא מצב שאני אעשה הכל.

 אמרתי לו, ''כן אה ? אני עלולה להתאבד בכל רגע'',
רציתי להמשיך ולומר, ''אני פשוט עדיין מחפשת את הדרך הנכונה ביותר''.
אבל לא רציתי לבאס אותו.

לחתוך וירידים באמבטיה, ואז האמבטיה מתמלאת בדם שלך מעורב במים מה שהופך את זה ליותר קריפי.
למות עירומה כמו שנולדת עירומה. אבל מה עם אבא ימצא אותי לפני שהספקתי לנשום את הנשימה האחרונה שלי ?
זה טראומה לכל החיים, בשבילו ובשבילי, אם אני אשרוד.
וגם אין לנו אמבטיה. 

מחשבות של לילה, שגורמות לי בדידות מסויימת.
כולם הלכו לישון, ההורים שלי כנראה עשו סקס עכשיו, כי אני לא מוצאת סיבה הגיונית אחרת לעובדה שהם ערים.

מאז שאני מודעת לעובדה שהם עוד שוכבים אני שמה לב שהם עושים את זה 24/7. פאק.

אני שונאת את עצמי, וכבר אין לי סיבה. אני כבר לא צריכה סיבה. אני פשוט שונאת.
לא רק את עצמי, את כולם. את העולם.

ואף אחד לא שם זין, הם התרגלו.

''מישהו חתך לך ורידים'',
שיט היא יודעת.
ובאופן מוזר זאת חברה ששמה לב ולא המשפחה שלי.
''כן שיחקתי עם חתול''.

''אבל אין לך חתול''.
''של חברה שלי'', ודפקתי לה פרצוף של 'תעזבי אותי עכשיו'