הזמן בנינו נהיה יותר טוב
לא יודעת איך.

אולי הבנתי שאני לא אוהב מישהו אחר כמו שאני אוהבת אותו,
אולי הפנמתי שאני לא מסוגלת להשיג את רן, או כרגע אף אחד אחר,
אולי הגעתי למן אושר פנימי שכזה ואני לא רוצה להרוס אותו.

השבוע האחרון היה כל כך טוב ממה שאנחנו רגילים. לא רציתי שהוא ייעזוב, לא רציתי שזה ייגמר, אבל אני מתחילה להרגיש כאילו הוא נגמר.

אחרי סקס לא טוב שהיה לנו, לקחנו סוג של הפסקה... לא נפגשנו ולא דיברנו. ספק כעסנו אחד על השנייה, ספק נמאס לנו אחד מהשנייה. לא דיברנו, ואז חזרנו לדבר.  אני אפילו לא זוכרת איך. אני רק זוכרת ששכבנו פעמיים והיה טוב. וככה איכשהו הכל נהיה טוב. 

אבא שלו עזב את הבית, כלומר סופית. אז אני מנסה להיות יותר נחמדה וסבלנית אליו. נראלי שזה מצליח.
אני נהנת בחברתו יותר מפעם, בתקופה "האפלה" שלנו. בכל זאת, לא קל לשמור על שלוש שנים של זוגיות.

ושוב עולות לי המחשבות של, אולי ניפרד? אולי זה מספיק?
אבל אני לא מצליחה לראות אותנו בנפרד. הוא הפך להיות חלק ממני וקשה לי כל כך לשחרר. לפחות לא עכשיו, למשוך את זה כמה שיותר, גם אם זה מרגיש כבר כמו מסטיק לעוס יותר מידי זמן.