אני עייפה יותר, כל יום שעובר מרגיש יותר ויותר ארוך
אין לי כוח להחזיק יותר, אני מתמוטטת.. 

וזה לא מבחינה חברתית או משהו כזה
חברות יש, והרבה .
(לדוגמה לאחרונה נהייתי קיטשית והצעתי לחברה שלי נישואין XD)

זה משהו נפשי יותר, אולי גם פיזית ..
כל יום שריר אחר נתפס,
כל יום אין לך את החשק לקום מהמיטה,
כל יום אתה משועמם יותר ויותר,
כל יום אתה מרגיש חנוק,
כל יום אתה מגיע הביתה, זורק את התיק ופשוט מתמוטט על הספה עוד לפני שאמרת לאמא שלך שלום או אוכל. 
כל יום אתה הולך לישון בעשר כי אתה פשוט מרגיש כל כך עייף שבשמונה העיניים שלך מתחילות להעצם.

אין לי כוח.
זאת השיגרה הזאת .. לא. 

אפילו לקום לעשות פיפי, להתקלח, אין לי כוח .. 

מלאה בשיעורים, מבחנים ואירועים.
יאו אני לא מבינה איך חברות שלי רגילות לשגרה הזאת !
אני משתגעת. מילולית ופיזית.

אני אבודה, אין מצב שאני שורדת ככה את כל שאר הימים בבית ספר..
ועוד לחשוב שזה הופך ונהיה יותר גרוע.

בגלל נדפקתי.

_ _ _ _ _ _ _ _ _ _

חחח מטומטמת מי שם עלייך כבר ?
חוץ מהחברות החנפניות שלך כולם שונאים אותך ואת אפילו לא שמה לב.
מגעיל אותי כבר להסתכל עלייך.. מגעיל אותי ההתנהגות שלך.
חוטפת, מקללת, מרביצה, ועוד צוחקת על זה.

כמה שזה נורא, מאחלת לך שהשפוטות שלך יבינו סוף סוף
מי זאת הילדה שהם קוראות לה חברה.

_ _ _ _ _ _ _ _ _

עובדת על הפוסט של הגיחה שיצא ארוך להפליא ..
ועוד השיעורי בית המטומטמים האלה
אין זמן לכלום