אני מניחה שזה לא קטע של זניחה
זה קטע של בריחה
מעצמי.
קשה לי, קשה לי לכתוב בזמן האחרון
ולא רק על עצמי
על הכל
אין לי השראות
ושיש לי אני פשוט זורקת אותן ומתעלמת מהן.
המוח שלי מלא
אין בו יותר מקום
אני פשוט חסרת שליטה על עצמי
וכל מידע שאני מכניסה
המערכת מאיימת לקרוס
וזה לא רק המוח
זה גם הגוף
זאת גם הנפש
אין לי שלווה יותר
הפכתי לעצלנית יותר ממה שהייתי
קשה לי
קשה לי לאהוב
קשה לי לסלוח
קשה לי לעבוד
קשה לי לעשות
קשה לי ללמוד
קל לי
קל לי להאשים
קל לי לריב
קל לי לשנוא
קל לי להתעצל
קשה לי להוציא רגשות,
אבל קל לי לבכות.
ולפעמים גם בלי שום סיבה
לפעמים סתם ככה
לפעמים מחוסר אונים
לפעמים מחוסר תקווה
דרך אגב למי שלא ידע,
המשימה הושגה,
הייתי בלונדון בסוף ינואר
היה מושלג וקר וכיף
אני מניחה שקשה לחזור למצב הרגיל, לשגרה
אחרי שהיית במקום כל כך יפה כמו לונדון
הכל מרגיש שם כל כך נכון
הכל מרגיש שם כל כך כיף
הכל מרגש, הכל מלהיב
הכל חדש, וגם הישן מעניין אותך
הכל מסקרן, מציף אותך, גורם לך לחשוב, לתהות על החיים
לא כמו בארץ
שהכל משעמם, שגרה נוראית שחוזרת על עצמה בלי סוף.
כל כך הרבה מחשבות
כל כך קצת זמן
הייתי צריכה להוציא את זה
לא יודעת מתי אני אחזור ..
נראה .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אולי, לולה