שמתי לב שהבלוג הפך ליותר בלוג מונולוגים מיותר לפריקה,
שזה גם טוב, אני מתבטאת דבר המונולוג, ואני אוהבת את זה 
אבל משהו בכל מקרה חסר פה .

- - - - - - - - - -

אני כבר לא יכולה איתה, ממש שאני לא יכולה. זאת הייתה טעות להחבר אלייה, היא הייתה נראה ממש נחמדה, לפחות בהתחלה.
זה הפך לבלתי נסבל, בהתחלה לא היה לי כוח לדבר איתה, אבל לא היה לי ברירה כל כך.
אבל עכשיו ? זה עבר כל גבול ! מה זה ? מה זה ההתנהגות הזאת ? מה זה ההתנשאות הזאת מעל כולם ?
מה זאת החוצפה הזאת שבאה לך פתאום ? מאיפה יש לך ת'זכות לפתוח ת'פה בכלל ?

אז נכון, התארגנו כמה בנות, בילוי נעים כזה לסופרלנד בחופש פסח .
קרוב ליום הולדת שלי ושל דפי .
אני מאשימה כמה בנות במעשייה . אחת, שלא עשתה את זה בסודיות, שהעבירה פתקים ואמרה בקול .
השנייה, שלא יודעת לסתום ת'פה ליד אנשים .
והשלישית, המסופרת פה .

אז מילא, כבר שמעת את זה, מה זה פתאום להצטרף בכוחות עצמך, להגיד 'טוב אני באה וזהו.' מי רוצה אותך איתנו ?
ולנו לא נעים להגיד לך 'שמעי את לא מוזמנת'. לא רצינו לפגוע, לא רצינו לפתוח את זה למקומות שליליים .
לא רצינו שהסיפור הזה יחשף לגורמים אחרים . רצינו לעשות את זה קטן וזהו .
אבל את ? את לא מבינה רמזים ? פתאום את משחקת אותה סתומה, לא יודעת על מה כולם מדברים .
מה לא עשינו כדי שתביני ? התחלנו רב מזוייף, ביטלנו את זה והחזרנו, רבנו באמת (!), ניסינו להסביר .
ואת לא מבינה .

ואז, אז עלית על כל הגבולות ! להתקשר לילדה ולהגיד 'אני יודעת ששי ומרינה לא רוצות אותי'
אוקי מילא, הבנתי שהבנתי . אומנם לא הבנת שכל הקבוצה לא רוצה אותך .
אבל אחרי זה המשכת ואמרת 'אני חושבת שאנחנו יותר מדי, צריך להעיף מישהי' ועוד לתת שמות ?!
להגיד שצריך להעיף, שאת לא יכולה להבין שאת היחידה שצריכה לעוף ?
זה אבל כל גבול .

כל היום העברנו בשיחות בפלאפון אחת עם השנייה, מה נעשה איתה ? איך נגיד לה .
אז לי היה רעיון, יותר נכון לאמא שלי . היא אמרה שבמילא יש לי את המסיבה, והיא הרי לא מוזמנת,
אז להגיד שמפרקים את זה ובמסיבה שלי לחדש את זה בלי שהיא תדע .
אז סיפרתי וכולם היו שמחים, אומנם מבולבלים אבל שמחים שלא נצטרך לפגוע .

ואז באה מרינה ואמרה שאת עלית לה על העצבים והיא רוצה לעשות עם זה משהו .
''גררה'' או יותר נכון שכנעה בנות שזה הדבר הנכון לעשות והלכה לצעוק עליך .
אני לא יודעת מה היא אמרה לך .
אני רק יודעת שבזמן הזה, אני הייתי עם מאיה אצל נגה . סיפרנו לה הכל .
היא אמרה שאנחנו צודקות וזה לא יפה לפגוע בך ונתנה כמה אופציות לא אפשריות למה לעשות עם המצב ..

אחרי שעזבנו את נגה, רצנו להגיד למרינה שיש פיתרון .
אבל מרינה כבר עשתה את המעשה, המעשה הלא נכון .
אבל ת'אמת ? אני שמחה שמרינה עשתה את המעשה הזה, למרות שהוא לא נכון .
עכשיו כולם יראו שיצאת שקרנית .
הולכת ומספרת לכולם 'הזמינו אותי לגיבוש, ובסוף זרקו אותי'.
מה שסיפרתי למעלה, זה מה שקרה באמת .
ועוד את הלכת וסיפרת לכולם את הגירסה שלך ?
אני הלכתי וסיפרתי לכולם את הגירסה שלי, הגירסה שלנו ! 
שכולם יראו כמה שקרנית ותחחנית את  !
שכולם יראו כמה מגעילה את !
שכולם יראו כמה חסרת כבוד את !
שכולם יראו !
עושה את עצמך בוכה ונעלבת כאילו מי יודע מה,
הרגו לאמא שלך את התינוקת בבטן .
אלוהים ישמור כמה דרמה .
אבל עכשיו כולם יודעים, כולם !

את צריכה להבין שאנחנו לא רוצות אותך בגלל איך שאת מתנהלת,
בגלל איך שאת מתנהגת .
לא בגלל שלך קוראים ככה וככה את נראת וזהו . 
אנחנו לא שופטות לפי חיצוניות, אלא לפי פנימיות .
ואת הקטע של לספר לכולם העולם ואשתו שאנחנו הולכים,
זה היה מגעיל .
ולהתחיל לבכות ולקלל, זה היה מגעיל .
ולהגיד שאנחנו אשמות, זה היה מגעיל .
ולהגיד שאת זאת שנפגעת בכל הסיפור הזה ?
זה היה כבר לא שפוי ...

רציתי להתנצל אם פגענו בך,
ולהראות לך כמה אנחנו נפגענו גם .
בכל מקרה, נשאיר את זה מאחורנו
ונסיים את זה כאן .

_ _ _ _ _

היא החזירה אותי כל כך לילדות,
לכיתה ב' .
שהאמא של הזונה הזאת אור
התקשרה אליי וצעקה עלי בטלפון .
פאקינג ילדה בכיתה ב',
שצועקים עלייה בטלפון ! 
ואני בוכה . לא זוכרת יותר מזה .
אבל זאת הסיבה שאני נמנעת מילדים כאלה
עם אמא כוחנית, ילדים שתלטנים
ילדים שיש להם כל כך כוח עליי שהם פשוט לא מודעים לזה .
היא החזירה אותי כל כך לאחורה,
שכשדיברתי עם ליאור, ואמרתי לה כמה היא מזכירה לי את אור
עלו לי דמעות לעיניים, וליאור רק הנהנה .
היא החזירה אותי כל כך לאחור,
שהייתי עם הרגל כל הזמן בתנועה .
שבאמצע השיעור ירדו לי כמה דמעות,
אבל התאשתתי על עצמי .
אמרתי לעצמי שאני יותר חזקה,
שאני לא אתן לזה לקרות .. 
_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ 

אני שוקלת לשלוח את זה לאותה ילדה,
לסנן קצת את המילים הרעות
ואת כל הפסקה השלישית מלמטה .

 מה אתם אומרים ? הדבר הנכון לעשות ?