קשה לי להגיד שאני אוהבת.
זה פשוט גדול עליי.
אף פעם לא אמרתי שאני אוהבת מישהו.. אולי בכיתה ד' לנתן החרא הזה בצ'אט בפייסבוק
ואולי גם כמה פעמים לסמייל, וגם זה בסמסים או בצ'אט של הסקייפ
אחרי שיחה שבה הוא מתחנן שאני אומר את זה
''אני אוהב אותך''
''גם אני''
''גם את מה ?''

''נו אתה יודע..''

מכיתה ז' בערך גיליתי שיש לי משיכה גם לבנות,
לא יודעת אם זה בלבול של גיל ההתבגות, ככה כולם אומרים
אבל תמיד נהנתי מבנות יפות ומבחורים חתיכים כאחד.

זה התחיל כבדיחה השנה,
אחרי כמעט חצי שנה שהייתי בטוחה שיש לי קראש קצת מטומטם אלייה.
מסיבת יום הולדת של חברה, שכולם שיכורות מצחוק ומהסוכר שבעלנו (אלוהים יודע למה..)
בקיצור כולם היו שתוייות מהאווירה.
דיי מצחיק לומר את זה על ילדות בנות 14 בערך אבל אנחנו מיוחדות ואין מה לעשות בנושא.

היא המציאה סיפור אהבה עלייה ועליי, מכונית צהובה וכל החרא הזה
זה המשיך, עד היום. יותר עמוק מה שנקרא.
(פאק אני מקווה שמרינה הפסיקה לקרוא את זה כי אפילו אני מרגישה מטופשת עכשיו).

זה התחיל כבדיחה והפך לאמיתי.
חיבוקים. נשיקות בכאילו.
בדיחות פרטיות, שיחות משותפות.
התקרבנו. איך שהוא יותר ממה שהיינו קרובות.
שהיא הייתה הולכת לאחרות הייתי נפגעת, אני עדיין נפגעת.
רציתי להיות רק לידה.

אני לא יודעת אם זה באמת אמיתי,
נראלי שהיא חושבת שלא.
בשבילי זה מאוד אמיתי.. יותר מידי. 

בכל מקרה עכשיו ''נפרדנו'' מה שנקרא.
התחלתי לסנן אותה, זה קצת קשה כשהיא לומדת איתי באותה כיתה.
אני לא לא מדברת איתה. אני לא כועסת על מה שהיא עשתה
(והיא עשתה, לא סתם נפרדנו)

היא מנסה להתנצל ואני מחליפה נושא. 
לא רוצה לשמוע את התירוצים
כבר היה לנו כמה ריבים על זה
אבל הריבים הקטנים והכנים שלא מפריעים לקשר אלה מחזק אותו.

נ.ב.
אני מרגישה כל כך טיפשה שכתבתי את זה.
כל הפוסט אני רועדת בלי סיבה..

נ.ב.ב.
סמס ממנה ברגע זה - ''אני מתגעגעת אלייך''

נ.ב.ב.ב.
שיחה של אתמול בלילה :

הבנתי את זה שאת כועסת .. (המשך לשיחה אחרת אז נדלג על כמה קטעים)
אבל מבחינתי מה שאני מרגישה זה הרבה יותר שווה מפאקינג חיבוק (היא חיקתה אותי כי לפני זה כתבתי פאקינג חיבוק).
אני גם לא יודעת מה את מרגישה ? אז איך אפשר ככה ?
(התעלמות מהצד שלי)
או לפחות הרגשת ..
(צרצרים צרצרים)
אני אוהבת אותך
(בכי לכרית שכבר ככה הייתה רטובה)
לילה ..