אז נמאס לי לשמוע אותך
ונמאס לי לנסות להבין
ומאס לי ממך וממנו.
לפעמים נדמה לי שאתם לא באמת אוהבים אותי, נדמה לי שאתם מעירים לי רק כי אני מציגה אותכם באור שלילי.
אולי אני מגזימה אבל אתם לא אמורים לאהוב אותי כמו שאני?
אז הערות הבלתי פוסקות של "דיי כבר!" "מזה הבגדים האלה?" "די עם הסגנון הזה!" "את מתלבשת כמו בן!".
נמאס לי לשמוע את הזלזול ונמאס לשמוע אותכם, אתם טוענים שזה לטובתי ושאני צריכה להתבגר ושאני ילדה ולא מבינה מהחיים שלי.
אז אני בת 13 ואני בטוחה שאני הרבה יותר בוגרת משניכם, אני מקבלת כל אחד כפי שהוא ובטח שלא מנסה לשנות אף אחד,
אני לא גזענית ולא מפלה, אני לא הומופובית, לא שונאת אנשים רק בגלל מה שהם על לא אבל בחפם.
אז מה עם אני שמה רק סניקרס ואז מה אם אני לובשת בגדים טיפה רחבים, צריך להעיר לי?
אז לא, לא בא לי לשים נעלי בובה ולא אני לא רוצה ללבוש בגדים צמודים, ולא רוצה לשים חצאיות ושמלות ולא רוצה לקנות בגדים מחנויות מסוימות
אני צריכה להתנצל על זה?
לא רוצה להשתנות, ואתם טוענים שצריך לגוון, אין לי בעיה עם גיוון אבל אני לא ישים משהו שאני לא אוהבת, משהו שהוא לא הסגנון שלי רק בשביל
לרצות את שניכם, ואני לא ישים בשביל להיות כמו כולם כי לא נעים לכם שאני שונה.
"את צריכה להתבגר"
אני כבר התבגרתי, אתם לא מבינים, התבגרתי ברמות שאתם לא מבינים, פיתחתי את עצמי ועכשיו אני מי שאני, אני מתלבשת כמו שאני אוהבת, כמו
שאני מרגישה, לפעמים באלי פשוט לצרוח עליכם שתפסיקו לחשוב על עצמכם, אתם לא יכולים לצפות ממני לוותר על עצמי בשבילכם.
"לבוש גברי זה של לסביות, אני לא מוכנה שתתלבשי ככה, לא מוכנה שתיהי כזאת"
חחח זה כל כך מצחיק אותי כל ההומופוביות הזאת שלך, כל ההפליות, לפעמים בא לי לצעוק עלייך 'אני לסבית' רק כדי להשאיר אותך חסרת מילים,
מעניין מה תעשי לי, אני לא עושה את זה עכשיו כי אני פשוט לא יכולה אבל יום אחד שאני יהיה גדולה מספיק זה יקרה אני יגיד לך ואז ילך ואת לא תראי אותי שוב.
אמא שלי ואח שלי, מתביישת לקרוא לכם ככה, לא מאמינה שאני קרובה לאנשים כאלה, לפחות הצלחתי להתגבר על כל החינוך שגדלתי עליו, על כל הגזענות וכל השנאת חינם, לפחות מצאתי את עצמי, למרות שלקח לי זמן להשלים עם זה רק בגלל שידעתי איך תגיבו,אני מי שאני ולמי שיש בעיה עם זה שיקפוץ לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
