ככה היא הרגישה כל התיכון.
אז נכון שהיו לה חברות שאהבו אותה ואפשר אפילו להגיד שהיא היתה זאת שמחברת ביניהם, אבל היא עדיין היתה בודדה. כשכולם היו יוצאים למסיבות, משתכרים בחצר או מתכרבלים בפוך עם הבנזוג שלהם היא היתה בודדה.
כשהיא הכירה מישהו שהיה כמעט בודד כמוה, רק קצת יותר עסוק, היא היתה שמחה. השיחות שלהם היו זורמות אל תוך השעות הקטנות של הלילה, כמו שאומרים. הם היו מדברים על הכל. היא, שהיה לה כל כך קשה להפתח לאנשים, התחילה להפתח אליו, והיא, שנקשרה לאנשים כל כך מהר, נקשרה אליו.
אבל הוא, יום אחד פשוט אמר לה שכן, יש לו רגשות כלפיה, אבל... אבל הוא לא יכול להמשיך להסתיר את זה, כי זה קצת מרגיש כמו שקר. יש מישהי אחרת, והחיבור ביניהם הרבה יותר מיוחד, כי היא היתה איתו שם ברגעים קצת קשים וקצת רגשיים והוא נורא מקווה שמשהו ביניהם יקרה.
ובאותו רגע הלב שלה נשבר. כי גם לה התפתחו רגשות כלפיו, ולמרות שידעה שזה בעייתי, היא טיפחה תקוות. היא רצתה להאמין שמשהו, מתי שהוא, יקרה. אז היא המשיכה לדבר איתו ולקוות שהרגשות שהוא טוען שיש לו כלפיה יתגברו, אבל יום אחד הוא אמר לה שהוא וההיא בסוג של מערכת יחסים. אז היא בלעה את הכאב וחייכה חיוך חמוד והמשיכה לדבר על מה שדיברה קודם, כאילו לא שמעה, או כאילו לא אכפת לה. אבל בפנים, בפנים היא נשברה.
ומאז הם לא דיברו כל כך, כי מה זה כבר משנה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
I'm your fool