והנה אני מוצא את עצמי מדליק סיגריה אחרונה.

כי אני חושב על הקטנה שעוברת תקופה קשה.

אני יושב איתה כבר סופ"ש שני רצוף בשיחות על ההוא ועל ההיא.

משתף אותה בקראשים שלי, היא משתפת אותי בקראש הנוכחי שלה.

החיים מדהימים אותי.

מדליק עכשיו את הסיגריה.

השיחה מתחילה בשיחה על לימודים.

קורס אחד משותף.

שיעורי בית של ביחד.

עבודה משותפת.

משם עוברים לדבר על הקראש שלה.

יוצא מהדירה של אבא שלי.

מתדלק.

עדיין מדברת.

עדיין מקשיב.

נוסע לכיוון דירת הסטודיו השכורה שלי.

עדיין מדברת.

בעיקר מקשיב.

היא בוכה.

אני לא יודע מה לעשות.

שותק.

ממלמל משהו במבוכה.

נרגעת.

חוזרים לדבר.

עדיין על האהבה שלה.

על ההוא שסובב אותה כאילו הייתה סביבון.

מגיע אלי לדירה.

עניין של חצי שעה נסיעה נטו.

40 דקות ברוטו.

עדיין מדברים.

חונה את הרכב.

נכנס ללובי.

ההומלס כבר ישן.

ממשיכה לדבר.

ממשיך להקשיב.

5 קומות.

ברגל.

חוצה את הדירה.

נכנס למרפסת.

מגלה שהמרפסת הפכה לבריכה קטנה.

סוגר את הגגון.

מצית סיגריה.

עדיין מדברת.

עדיין מקשיב.

עוברים לדבר על סקס.

שוב על הקראש שלה.

עוד קצת על סקס.

מסיים את הסיגריה.

חוזר לדירה, נועל את המרפסת.

פורק את התיק.

בודק מיילים, פייסבוק, וואטסאפ.

עדיין מדברת.

עדיין מקשיב.

מקובע במקום,

כי הסוללה כבר נגמרת וצריכה טעינה.

ממשיכים לשוחח.

הסוללה שלה עומדת להיגמר.

משוחחים עד שהיא נגמרת.

שולח לה הודעה בוואטסאפ.

היא עדיין כבויה כנראה.

שולח לה עוד הודעה בוואטספ.

מקווה שהיא תראה את זה עד הבוקר.

מצחצח שיניים.

הולך לישון.

לילה טוב,

הזאב,

שקצת מרגיש שליח כרגע...