פרולוג

2 ביוני, 2005, 21:44.

"הכרתי אותך לפני כ-7 חודשים.
הגעת אל הפלוגה המסייעת מהמסלול.
כשראיתי אותך ישר נדלקתי, אבל לא התייחסתי לזה יותר מדיי כיוון שכבר נדלקתי על יותר מדיי אנשים שבסוף היה להם חרא של אישיות ושירדתי מהם.
ואז יצאנו יחד לשבוע אבט"ש.
מפה לשם יצא ששמרנו יחד רוב השמירות.
הרבה הרבה שיחות.
הרשמת אותי כל פעם מחדש, באופי שלך.
עכשיו נדלקתי כפול, גם חמוד וגם עם ראש טוב.
הפכנו לחברים הכי טובים.
אתה סומך עליי בגלל שאני ותיק ממך, ולא עושה כמעט כלום בלי לשאול את דעתי ואני נהנה לעזור לך, לבוא להעביר לך את השמירות כל הזדמנות שיש לי.
אנחנו יכולים לדבר שעות על גבי שעות על עתיד הפלוגה, תפקידים, מי יגיע למפל"ג ומי יהיה הרס"פ הבא..

הרבה פעמים אני מרגיש שאני מקבל ממך יחס מועדף, אני מעריך שזה בגלל שאתה מעריך אותי, ולא בגלל דברים אחרים..
אני גם נותן לך יחס מועדף, אפילו פעם הצלתי אותך מכלא, אבל תהיה בטוח שזה לא רק בגלל שאני מעריץ אותך אלא בגלל שיש לי רגשות כלפיך.

הייתי רוצה שתימשך לגברים, אני יודע שאתה נמשך לנשים (בגלל חברה שאני יודע שהייתה לך), אבל יש גם כאלה שאוהבים גם וגם.

אני לא ארשום פה שום דבר שעלול לרמוז לי שאתה נמשך לבנים או אליי, כיוון שכל מה שאתה עושה אני רואה בזכוכית מגדלת...

אני מחכה כבר לאמצע שבוע הבא, שאני יוכל לראות אותך שוב, ומקווה שלא תישלח לאיזה אבט"ש שיימנע מאיתנו לדבר עוד שבוע (למרות שאני בטוח שתתקשר לשאול מה נשמע)"

אלו היו המילים הראשונות בפרק הפיילוט של הבלוג הראשון.

מאז עברו למעלה משבע שנים.

מאז לא מצאתי אהבה גברית חדשה.

מה שכן מצאתי היו הרבה אהבות נכזבות נשיות.

חודשיים אחרי שעזבתי את הצבא התחלתי לעבוד.

ואז גיליתי בחורה ראשונה שמוצאת חן בעיני, לראשונה מזה ארבע שנים.

לאחר כחודש עזבתי את מקום העבודה, ויחד עם המקום גם אותה.

לאחר כשנה מצאתי את אהבתי הנכזבת השנייה שלי.

היא עבדה איתי בעבודה השניה שלי אחרי השחרור.

באיזשהו שלב הבנתי שהיא לא רוצה אותי.

הפכתי לאובססיבי.

הזמן עשה את שלו, נגמר.

עוד שנה של קפיצה קדימה בזמן.

קשר רומנטי,

לא באמת רציתי אותה,

משכתי את זה בשביל סקס.

נגמר, הזמן עשה את שלו.

ממשיכים לדלג עם השנים,

עד לעובדת שלי.

היא לא דומה לאף אחת אחרת.

לראשונה בחיי - מישהי מתחילה איתי

(לפחות שאני יודע).

ולאחר עוד קפיצה שנה בזמן,

יש את ההיא מהלימודים.

סוף פרולוג

חור בלב

28.12.12, 02:00.

יש לי חור בלב.

קשה לי ורע לי.

החבר הכי טוב שלי יוצא עם הידידה הטובה שלי.

הם הציעו לי לצאת איתם.

ויתרתי.

ההיא שהתחילה איתי בעבודה לא עונה לי, כנראה יוצאת עם חבר שלה.

וכאילו כל זה לא מספיק - ההיא מהלימודים יצאה לדייט.

כואב לי הראש,

כואב לי הלב,

נשבר לי,

ורע לי,

בכמעט צעד של יאוש, כמעט שולח סמס ליזיזה.

מוותר,

יום שישי בערב זו הצהרת כוונות,

אני לא מעוניין בזה.

מסמס להיא מהלימודים, כאילו בטעות.

היא שואלת אם החיים שלי בזבל,

אני עונה שאין תלונות ושואל על הדייט,

היא מספרת שהיה נחמד,

אני מנסה לחלוב פרטים,

היא רושמת שהיא הולכת לישון ושנדבר מחר.

הולך לישון עצוב,

לבד,

ובאלכסון,

הרבה זמן לא סיימתי קופסאת סיגריות ביום.

לילה טוב!

הזאב,

שעצוב לו.

תפנית

29.12.12, 22:00.

מכין קפה,

מדליק סיגריה,

טלפון,

ההיא מהלימודים.

מתחילה שיחה קרה.

קצת לימודים, קצת עבודה.

ממשיכים לשיחה אישית.

המשפחה שלי, המשפחה שלה.

אבא שלי, ההורים שלה.

בסוף מגיעים לשיחה על הדייט שלה.

זה לא ילך, היא אומרת, אני לא רוצה אותו.

שמחה,

אושר,

אאוריקה!

השיחה נהיית קלילה יותר.

ואז שוב כבדה.

ושוב קלילה.

נגמר בדיבור על סקס,

ועוד קצת סקס.

השיחה נוטפת סקס,

הפערים לא מורגשים.

לרגע חי את החלום,

לרגע מאושר,

לרגע חי בסרט,

אילו רק הייתי יודע מה המחשבות שלה.

לא יודע מה המחשבות שלה,

ימים יגידו.

אולי חודשים,

אולי אפילו שנים.

שעתיים של שיחה.

אני בעננים.

אני לא יודע איך היא מרגישה.

איזה באסה!

אני מ-א-ו-ה-ב-!

לא מצליח לסדר את המחשבות,

לא מצליח לנתק את השיחה,

בסוף נגמר.

בחיוך.

שמש נצחית,

ראש צלול.

סיום מדהים לסופ"ש שהיה חרא בכל מובן אפשרי.

אפילוג

30.12.12, 01:20

"שעתיים שיחה! שיא עולמי חדש!"

"השותף שלי התקשר אלי מהחדר שלו לספר לי שהערנו אותו"

"ותחשוב שזה עוד בלי שהוא שמע אותי גונחת"