נשברתי.

נשברתי שדפקתי לעצמי את כל הלוח זמנים היום,

בשביל אנשים שאני קורא להם חברים שלי,

אבל הם לא חברים שלי יותר.

נשברתי.

נשברתי מאחרוני החברים שלי.

שישבתי איתם היום, אבל ישבתי לבד.

נגמרו לי החברים.

נשברתי.

נשברתי מזה ששני החברים הכי טובים שלי החליטו לצאת האחד עם השנייה.

אני לא מצליח להשלים עם זה ואני הולך לאבד את שניהם.

נשברתי.

נשברתי מזה שדווקא בשבוע הכי עמוס שלי מבחינת מבחנים ועבודות,

המנהלת שלי מעמיסה עלי בעבודה כאילו אני בחופש ופנוי רק בשבילה.

נשברתי.

נשברתי מהקטנה.

שאיכזבה אותי,

אבל אני לא מצליח להגיד לה כלום, כי אני מבין אותה

(ואהבת לרעך כמוך?).

נשברתי.

נשברתי מהחבר הכי טוב שלי,

שבמקום להיות חבר, רק שופט אותי כל הזמן.

נשברתי.

נשברתי מהמשפחה שלי.

שני אחים ואמא.

וגם איתם אני נשברתי.

נשברתי.

נשברתי שהבנאדם הכי קרוב אלי היום,

היא הקטנה השנייה.

עצוב.

נשברתי.

נשברתי מהמחשבה שעוד שנייה יום האהבה,

ואני הכי בודד שיש.

הכי

בודד

שיש!

נשברתי באופן טוטאלי וסופי.

התחלתי הלילה מרתון של שלושה ימי לימוד רצופים,

שני לילות לבנים,

ואני לא יודע איך אני אשרוד את זה.

נשברתי.