ויה דולורונה

שלום.

קודם כל אציין כי שתי כפות ידיי הותקפו על ידי כוויות קור אכזריות וזה כואב אחושקשוקה, אבל בכל זאת אני אעשה את המאמץ ואכתוב פוסט. תהיו גאים בי. תודה.

מעבר לזאת אציין גם כי אני מתנצלת על הפוסט של אתמול, הרעיון נהגה על ידי בעת שהייתי עוד  מנומנמת קלות, באוטובוס בדרך לעבודה, כמה דקות אחרי שעברנו מעל נחל איילון (הוא זורם כל כך יפה בתקופה הזאת של השנה) וכמה דקות לפני שהאישה שישבה לידי סיפרה לחברתה בהתרגשות שהבן שלה הקיא הבוקר גושים מה זה גדולים של נקניקיות.

אחח, החוויות מהתחבורה הציבורית הן בהחלט משהו שהייתי מוכנה להחליף במשחק סטריפ פוקר עם השייח יאסין.

לפחות ביומיים האחרונים גיליתי שלא כל נהגי האוטובוס שומעים את דידי הררי, יש גם אחד ששומע רשת ג' ואחד ששם קלטת עם שירים ברוסית.

פתאום אני מתחילה להתגעגע לדידי. (לא, בעצם אני מעדיפה שירים ברוסית).

אוקיי, עכשיו נעבור לנושא שעל שמו נקראה כותרת הפוסט והוא- דודו טופז.

אתם זוכרים שסיפרתי לכם על אמא שלי ואמרתי לכם שהיא אישה די אינטיליגנטית אבל יש לה יציאות מוזרות פה ושם? אז אחת מהיציאות המוזרות האלה היא החיבה הלא מוסברת שלה לתכנית של דודו טופז. (היא מסבירה את זה ב-"אני אוהבת שמשהו מקפץ ומקשקש מולי על המסך ואני לא צריכה להתעמק בזה יותר מדי"  אבל אני לא קונה את זה).

אז נכון, זה משהו שהייתי צריכה להביא בחשבון כשהשתכשכתי לי בבריכת הגנים הזאת, (כי הרי אתם יודעים מה אומרים – מי שהולך לישון עם ילדים בני 12, שלא יתפלא שהוא מתעורר עם כתבי אישום) אבל בכל זאת, למה רק בגלל שלא בחרתי את מולידיי בקפידה, אני צריכה לסבול עכשיו את הזוועתון החדש של דודו, שלא היה חביב עלי מעולם בשום מתכונת שהיא?

בכל מקרה, התכנית החדשה שלו, שנקראת כוכבית דודו, שמה לה למטרה להגשים את משאלותיהם של אנשים שמתקשרים לאולפן. בתכנית של שבוע שעבר דודו הגיבור נזעק לעזרתה של מובטלת חסרת מזל וסגר לה את החוב במכולת ("אין לך מה לדאוג יותר, מותק, מעכשיו היוגורט עליי"), ולאחר מכן עודד את נפשו של ילד שאיבד את סבו זמן קצר לפני כן ("אתה יודע, כולם מתים בסוף, גם אתה תמות ממי") וכשנתקל הדודו הכל יכול בבחור קצת סרבן שמיאן לשתף פעולה עם ההפתעה שארגנה לו חברתו שהתקשרה בשמו לתכנית וביקשה להגשים את חלומו לתופף בתכנית טלויזיה, הצליח דודו להמיס את לבו ולשכנע אותו להגיע לאולפן ("רגע, מה זאת אומרת אתה לא רוצה שנצלם אותך? כולם רוצים שיצלמו אותם, לא? טוב, בוא'נה, אתה הורס לי את תדמית הפילנטרופ ומצניח לי ת'רייטינג, תעשה טובה, נו").

בתכנית ששודרה השבוע דודו החליט לעלות מדרגה ולשכנע איש שמתכוון לרדת מהארץ, להשאר בארץ. דודו ארגן את כל מכריו של אותו איש להתייצב מול המצלמה ולהעלות את תשדיר השירות הציוני ביותר שהם יכולים לחלטר. אני החלטתי לפרוש מהצפייה באמצע ריאיון שניהל דודו עם משה קצב שסיפר בהתלהבות כמה חשוב להשאר בארץ גם אם קשה ואיך סבא שלו, שנפצע בשלוש מלחמות והיו חסרות לו יד ורגל עדיין היה קם כל בוקר, חולב את הפרות ושר: ארץ ישראל יפה, ארץ ישראל פורחת.

(או משהו כזה. לא יודעת, שמעתי את זה כבר בחצי אוזן).

בקיצור, המסקנה הסופית שלי מכל החוויה הלא נעימה הזאת, היא: הגיע הזמן שאזמין ממיר נוסף ואחבר את הטלויזיה שבחדר שלי לכבלים.

עד אז איאלץ לשמוע את דודו מפזר את אהבת האדם שלו לכל עבר כל שבוע באותה שעה.

וד"א, אם אני אתקשר לתכנית שלו ואגיד שהמשאלה שלי היא לא לראות יותר את דודו טופז בטלויזיה, אתם חושבים שהוא יגשים לי אותה?