טוב, נראה לי שזה יהיה פוסט מבולגן. תתמודדו.
קודם כל, תודה לכולם על העידוד בפוסט הקודם, כרגע החלטתי לנסות להתעלם מהבאסה ולהתכחש אליה. נראה אם זה יעבוד. בכלליות, לא התכוונתי שהעבודה שלי כל כך גרועה, אלא יותר לעובדה שאני בכל מקום צריכה להתמודד עם עצמי וזהו עצם העניין. (הממ.. "זהו עצם העניין", זו יכולה להיות פרסומת לא רעה למילקי). בינתיים אני מעדיפה לעזוב את העבודה ולא להתמודד עם עצמי בזמן הקרוב.
יש אנשים שיגידו שאני לוקחת את הדרך הקלה ובורחת מהבעיה במקום לטפל בה, אבל האנשים האלה במילא די מתעלמים מקיומי בזמן האחרון.
בכל מקרה, דלקת הפרקים שלי לא מראה סימני היחלשות כך שאולי לא תהיה לי ברירה אלא לעזוב. מחר יש לי תור לראומטולוג {מומחה למחלות פרקים} שיחרוץ את גורלי. מזל שבדיוק התפנה אצלו תור, אחרת זה היה רק בעוד כמה חודשים.
כפי שהבנתי, החסרון אצל ראומטולוגים הוא שמאוד קשה להשיג אליהם תור לטווח קרוב כי יש להם תורים שקבועים חודשים מראש. היתרון, לעומת זאת, הוא שיש סיכוי די גדול שאחד המטופלים שלהם ימות בזמן ההמתנה.
ולדברים אחרים שקרו בימים האחרונים:
היה טובי שבט. אמא שלי מילאה את הבית בפירות יבשים. היא תמיד מנסה לשכנע אותי לאכול את הפגרים המצומקים האלה. "קחי, זה השוקולד של הטבע" (לא, שוקולד הוא השוקולד של הטבע).
הסתכלתי בלוח השנה ונזכרתי שטובי שבט הוא בעצם ראש השנה לאילנות. זה נחמד, כי ככה יש לנו גם את ראש השנה שלנו בתשרי, גם את ראש השנה של הלועזים בינואר, וגם את ראש השנה לאילנות. לכבוד המאורע, יצאתי החוצה ואיחלתי שנה טובה לעץ הקרוב לביתי. טוב, לא ממש. אבל הסתכלתי עליו מהחלון וחייכתי אליו.
טוב, לא ממש.
הממ.. המיטה שלי עשויה מעץ. ישנתי עליה. זה מספיק.
לפני כמה ימים, בעקבות שפעת העופות המתפשטת, הובא לידיעתי כי בסין קורקעו יוני הדואר בשל סכנת ההדבקות. אני מודה שהייתי די מופתעת שעדיין משתמשים ביוני דואר איפושהו בעולם. היום, בעידן האינטרנט, הטלפון הסלולרי ופרוסות השוקולד למריחה, אנשים עדיין משתמשים ביוני דואר. אבל כשחשבתי על זה קצת יותר, הבנתי שבעצם אין הרבה הבדל. במקום שיגידו שם: אל תפתח אימיילים מדואר לא מוכר, מסתובב עכשיו וירוס, אומרים: אל תקבל דואר מיונה לא מוכרת, מסתובב עכשיו וירוס.
ואצלנו, אמנם עדיין אין שפעת, אבל זה לא אומר שאנשים לא יכולים לשקוע בהזיות. שמעון פרס למשל, טוען כי מרגיש רוח חדשה שמנשבת במזרח התיכון. אני לא יודעת בדיוק למה הוא התכוון, אבל אולי זה היה ההדף של הטיל מהחיסול האחרון שהוא הרגיש.
אבל בכל זאת, לא יפה מצידי לדבר ככה. הרי באמת יש התקדמויות. הנה, רק בשבוע האחרון שרון הסכים לפנות כמה התנחלויות ולהעביר את תושביהן להתנחלויות אחרות. אני חושבת שזה צעד יפה מאוד מצידו. השלב הבא יהיה אולי לתת לפלסטינים את הר הבית אבל לבנות עליו קודם קניון עם שלוש קומות.
(תראו איך אני מדברת, ואני בכלל לא כזאת שמאלנית. ז"א לא שמאלנית קלאסית. ז"א שמאלנית שיכולה מדי פעם לזרוק משפט כמו: אם בוש מתכוון ליישב את הירח, אולי אפשר להקים שם את פלסטין?)
לא נורא, העיקר שתמיד נוכל להסתכל על הצד החיובי בכל דבר. הנה, למשל: הרשויות המקומיות הולכות לכבות את תאורת הרחוב. יופי, ככה לא נצטרך לראות את הזבל שיצטבר ברחובות.
אתם רואים? זה קל. ת'ינק פוזיטיב.
ולסיום, עבודת ביכורים שלי בפיינט שופ פרו. כל כך התלהבתי שהצלחתי לתפעל את התוכנה הזאת שהייתי חייבת לעשות עם זה משהו עוד היום.
אני מקווה שאני אשתפר עם הזמן. גם בביצוע וגם ברעיונות.
(נ.ב. : החיפוש אחר תמונות של סופות טורנדו ממש גרם לי לרצות לנסוע לארה"ב. יש להם את כל הדברים הכי מגניבים שם).
לילה טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
