ויה דולורונה

אמרתי לכם כבר פעם שאני שונאת שמתחילים עם הבחורה שלידי?

ועוד עם המשפטים הכי מפגרים שאנשים מצליחים להפליץ.

"המראה הויזואלי שלך מוצא חן בעיניי"..

מה קרה? ראיתם כוסית עם חזה גדול וכבר אתם לא מסוגלים לחבר משפט אחד נורמלי?

אני יודעת שמה שהם באמת רוצים להגיד זה: שיו, איך הייתי מת להתחלף עם הקונפה שלידך.

אז לקונפה שלידה, נמאס. אני לא יודעת איך בחורות אחרות מרגישות כשמתחילים עם הכוסית שלידן, אבל אותי זה מטריד. לפחות תחכו עד שאני איעלם מהשטח ואשאיר אותה לבד.

כן, כן, אני יודעת, אין מה לעשות, המראה שלנו מעיד על ההתפתחות התקנית שלנו ועל יכולתנו להעמיד צאצאים בריאים ומוצלחים. אבל רק בגלל שהתפתחתי בצורה א-סימטרית וביכולתי להעמיד צאצאים לוקים בנפשם, זה לא אומר שלא מגיע לי גם להרגיש טוב עם עצמי מדי פעם, זה לא אומר שלא מגיע לי שמישהו יגש אלי ויגיד לי שהמראה הויזואלי שלי מוצא חן בעיניו, זה לא אומר שלא מגיע לי מישהו להתכרבל איתו ביום חורף קר, ולנגן לו פזמוני אהבה על לחצני הטלפון.

פאק, יום האהבה הזה. שייחנקו איתו.

מילא יום האהבה אבל עכשיו עשו מזה חודש האהבה. למה לא? לא מספיק לזרות מלח על הפצעים, הם צריכים לירות בי ואז לטבול אותי בים המלח. 

זה נחמד מצידם, באמת.

אבל אני מנסה לעודד את עצמי.

אצלנו בבית יש מגירה לגרביים בזוגות ומגירה לגרביים בודדות. הגרביים הבודדות יושבות לבד במגירת הגרביים הבודדות ומחכות לגרב התואמת שלהן שתצא מהכביסה. אני קוראת לזה הפיק-אפ בר של הגרביים.

כשאני רואה את כל פרסומי יום האהבה ושאר תחלואים אני אומרת לעצמי: תתעודדי רונץ', את יודעת שלכל גרב בפיק-אפ בר, יש גרב שמחכה לה במייבש.

הגרב התואמת שלך במייבש.

עד כאן מטאפורות.

עכשיו לדברים אחרים:

א. אתמול קניתי סורק, כך שבזמן הקרוב אוכל להעלות פה קומיקסים מצויירים ביד. Yeay.

ב. בעקבות חופשת המחלה ששוב קיבלתי יש לי הרבה זמן פנוי להמשיך להתעסק עם תוכנת הפיינט שופ פרו, והיום אני מביאה לכם את יצירתי השניה. זוהי פרסומת שנשלחה אל תושבי ההתנחלויות לכבוד חג האהבה (מבוסס על פרסומת מטרידה שקיבלתי הבוקר):

יום טוב שיהיה לכם.

רונץ'.