ויה דולורונה

כרגיל, רונה נקלעה למצוקה כספית עד שאין ידה משגת אפילו לחדש את הפרו, והיא נאלצת לעבור על העיתונים בחיטוט אחר מודעות דרושים ולהשקיע מירב קו"חותיה בחיפוש נואש אחר עבודה שלא תדרוש ממנה את מה שהיא לא מסוגלת כרגע לתת (כל תקשורת בסיסית עם לקוחות, שהייה של יותר משתי דקות בשמש או לבוא במגע עם נוזלים כלשהם).

הכי נחמד זה כשחברות כ"א מקבלות את קורות החיים שלך למשרה מסויימת, מחליטים שאתה לא מתאים אבל בכל זאת לא הופכים אותם ומשתמשים בהם בתור טיוטות אלא מתקשרים אליך להציע לך מגוון משרות אחרות שבוודאי יתאימו לך גם. אז הם לוקחים את הערימה ומתחילים לעשות שיחות כמו:"שלום, גב' שפיחצווגן, קיבלנו את קורות חייך למשרת מהנדסת ביוכימיה, לצערנו התפקיד כבר אוייש, אבל חשבנו שאולי תהיי מעוניינת להיות כוכבת פורנו בשם איילת מקבלת שתופיע בסרטים בתפוצה מצומצמת למנויים בלבד, ברחבי אירופה והמזרח התיכון.

ועוד יותר נחמד כשמנסים למכור לך עבודות מחורבנות במסווה של עבודה מפתה ונחשקת. כמו: "הנה ההזדמנות להכנס אל עולם הטלויזיה והפרסום! בוא לגרד מסטיקים מתחת למכונות שתייה באולפני הרצליה".

או: "אוהב לדבר בטלפון? בוא תהפוך את התחביב למקצוע".

אז זהו שאני לא חושבת שהתחביב של מישהו הוא לשבת כל היום ולשמוע אנשים שוטחים בפניו את צרותיהם, צורחים עליו וגורמים לו לרצות לדחוף עפרון מחודד לאוזניים בהפסקה רק כדי להרגיש בהן משהו נעים. אם זה היה התחביב שלי אז הייתי רואה כוכב נולד.

בעיני הניסוח של המודעה הזאת כל כך מופרך שהיה אפשר להחליף אותו במקבילה כזאת:

אוהב סקס?

אז בוא תהיה נער ליווי וכל יום 40 גברים שמנים ומיוזעים בגיל העמידה יזיינו אותך בתחת ויקראו לך פושפושון.

בקיצור, האופציה של לשכב עם אנשים בשביל להתקדם הולכת ונראית יותר ויותר מפתה.