ויה דולורונה

נו, זהו, זה נגמר? אפשר לחזור לימים השקטים של הקסאמים והפיגועים? אפשר להתחיל לשאול שאלות ולנופף באצבעות, אפשר לחזור לשנות את הנושא החם כל יום מחדש. אפשר לכווץ חזרה את החדשות לגודלן המקורי ולדבר על נינט. אני שמחה שזה נגמר. עכשיו אני חוזרת למלחמות שלי עם עצמי, לא שהן נטשו אותי בזמן הזה, אבל איכשהו קיפלתי אותן. אולי אפשר להקדים השנה את זמן הרזולוציות לשנה החדשה ולהחליט שאחת מהן היא להתחיל לכווץ גם את עצמי לגודלי המקורי, להפסיק למרר על מר גורלי ומ"ר ישבני, להפסיק לקפוא על (עוגות) שמריי, ולהשיב קילוגרמים לגבולם.

אבל עכשיו, אם לא אכפת לכם, אין לי ממש סבלנות לכתוב, אז אני רק יענה על שאלון קצר (כן, כתבתי יענה, מה תעשו לי?)

האם התאהבת באמת אי פעם בחייך?
לא.

במי התאהבת? מדוע התאהבת דווקא בו?
אמרתי שלא, נכון?

טוב נו, בגורי אלפי. כי הוא סמל סקס.

האם את אוהבת את חייך ומרוצה מהם כפי שהם כרגע?
לא כל כך. הייתי מעדיפה להיות קונדוליסה רייס.

האם היית מוכנה לוותר על עשר שנים רגילות מחייך, בעבור שלוש שנים של אהבה עמוקה במישהו?

הייתי מוכנה לוותר על עשר שנים רגילות מחיי בשביל קרמבו.


אם תוחלת החיים שלו היתה רק 35 שנה, כיצד היית מנהלת את חייך שונה, מאשר כיום?
של מי? שלי או של הקרמבו? אני לא מבינה. אם הכוונה לקרמבו אז אולי הייתי שומרת את הביסקוויט לעוד איזה עשר שנים.ואם הכוונה לתוחלת החיים שלי אז בטח הייתי זונחת את בניית הכור הגרעיני בגינה ומשקיעה יותר זמן באוכל, טלויזיה ושינה. אבל חשבתי שהשאלון הזה הוא על אהבה, אז מה זה שאלת "חייך לאן" הזו?  אני לא מוכנה למחטף הזה.

מהם שלושת הדברים החשובים לך ביותר, באהובך?
העיניים והאף, נניח.

נו, מה ציפיתם? שיהיה פה פוסט? אני עייפה, תחזרו מחר, אני אכין משהו.

בינתיים תסתכלו למעלה, יש שם כוסית!

אה, אה! ורציתי להוסיף עוד משהו לרשימת "הדברים שאני לא רוצה למצוא שוב באוכל שלי": נגיעות מנטה. בכלל, אני לא רוצה נגיעות של שום דבר, שאף אחד לא ייגע לי באוכל! לאכול גלידת שוקולד עם נגיעות מנטה זה מרגיש כמו לאכול משחת שיניים ביחד עם חתיכות השוקולד שהיא הוציאה לך מבין השיניים. אני דורשת את כספי בחזרה. ז"א, את הכסף של אמאשלי בחזרה.