ויה דולורונה

יש חלומות מאוד ברורים, איך שאתה מתעורר אתה יודע בדיוק מה הם ניסו להגיד לך ומאיפה הם צצו. כמו החלום מהפוסט הקודם או החלום החוזר שלי על מזנון עוגות אינסופי (אויש רונצ', איך קוראים שאת דבה).

לעומתם יש חלומות סהרוריים שסתם נראים כמו פשטידה משונה שהוכנה מכל השאריות במקרר, כמו למשל החלום שבו אני חלק מהקאסט של אקזיט ואני ועופר שכטר פותרים ביחד תשבצים שכתובים על מפת שולחן, עד שבא לאסוף אותי החבר הפורטוריקני ההומו שלי (שאני אמנם יודעת שהוא הומו אבל בכל זאת רוצה אותו כי הוא נורא חמודי והבטחתי לו שאם אני לא אוריד שערות מהרגליים הוא בכלל לא ירגיש בהבדל).

החלום על מיז דרגון היה ערבוב של שני סוגי החלומות לסירוגין. הוא התחיל במרדף דו גלגלי אחרי בחור אשר חפצתי ביקרו שעושה הכל כדי לקצור את עצמו משדה הראייה שלי (החלק הזה לא דורש מאמץ מיוחד, הוא די מפרש את עצמו), והמשיך במסע קניות הזוי במינימרקט עם מאמנות החיים ראנה ורונדה (מישהו עוד רואה את מתחילות מחדש חוץ ממני?) והמשימה שלי היא לשטוף צלחות ביחד עם עוד בחורה קטנה ונמרצת כדי להתקבל לעבודה במינימרקט.

מתישהו באמצע העבודה אנו נקראות לעמוד למסדר מול אישה תאילנדית מאיימת, המוצגת בפנינו כמיז דרגון, מנהלת המינימרקט הקשוחה. אני עומדת מולה בחיל ורעדה כאילו החלטתה תחרוץ את גורלי וכל חיי רק חלמתי לשטוף צלחות במרכול שלה. מיז דרגון מביטה בבחורה השנייה ואומרת לה: I see potential in you (נו, מה חשבתם, שהיא מדברת עברית?).

בראשי כבר מתחילות להתבשל האכזבה המרה ביחד עם עוד תקווה נואשת שאולי גם לי יש סיכוי, אך אז מסובבת מיז דרגון את ראשה מעט כך שיהיה ברור שהמשפט הבא יהיה מכוון לבחורה הפוטנציאלית אך מבטה פוזל במקצת גם אליי והיא נועצת בי את המשפט: רק you (מסתבר שהיא קלטה כמה מילים בעברית בכל זאת). מהר מאוד ההבעה שלי הופכת מ"אבל למה?" ל"תמותי, כלבה" ואני מנסה להשליך את המגבת הרטובה שנשארה לי ביד אל עבר פרצופה הזחוח של הדרקונית אך מכיוון שאני כבר מאוד קרובה אל פתח מנהרת ההתעוררות אני כבר לא מצליחה לשלוט בתנועות שלי ומתעוררת כשהזעם עדיין מנסה לצאת.

והזעם נשאר מאז, על מיז דרגון. חשבתי עליה במשך כמה ימים, על מבטה המאיים, המזלזל, כשקבעה שאינני מוכשרת לנגב צלחות במרכולה המעופש. הבנתי שהיא מין מדגם מייצג של כל המראיינים שאי פעם ישבתי מולם ועוד אשב מולם. קיוויתי לחלום עליה שוב כדי שאוכל לסגור איתה את החשבון (שלום, יש לי חוב אצלך במכולת... בום!).

אבל אתמול הבנתי שהיא לא רק המראיינים אלא אולי גם חלק ממני, החלק בי שאומר לי שאני לא מספיק טובה ולא מסוגל להאמין בי, החלק שאחרי יומיים בעבודה החדשה שלי אומר: אני לא מאמינה שהם נתנו לי צ'אנס ועדיין לא העיפו אותי מפה. החלק שמוותר על דברים שאני רוצה רק בשביל לא להתאכזב שוב כי הוא בטוח שלא יקבלו אותי כי אני נראית הבלה (אלא אם כן הקבלה היא על פי ציונים, אז זה לא בגלל שאני נראית כמו הבלה אלא כי הוכחתי שאני הבלה).

בקיצור, מיז דרגון הקימה בי משרד וממנו היא מנהלת קשרים ענפים עם כל רצונותי ומנחיתה עליהם את זרועה. הדרך היחידה להרוג אותה תהיה להוכיח לה שאני מסוגלת להסתדר עם דברים שהיא לא חושבת שהם בשבילי, למצוא דרך להיות פחות כמוני ויותר כמוני.

על הדרכים וההצלחות/כשלונות כנראה אכתוב בהמשך אך בינתיים אני חייבת לציין כי הסיכה הראשונה כבר ננעצה בה והיא, מופתעת מהמכה, מתכוננת לקרב ארוך.

_______________________________________________

וואו, פוסט אישי. כמה זמן לא כתבתי כזה. צריך לאזן את זה במשהו אבל תסלחו לי, אני קצת עייפה בזמן האחרון, עם העבודה החדשה והעבודה הקודמת שעדיין לא עזבתי והמבחנים, אני לא מוצאת זמן להכנס למוד של כתיבה. מכל המשימות והמחשבות אני מוצאת את עצמי קצת עמוסה מדי, אני צריכה לרזות אבל זקוקה לחמש כוסות קפה עם שלוש כפיות סוכר ביום כדי להשאר ערה, אני צריכה לקנות נעליים חדשות אבל כל מתחם שנקין-אלנבי נראה כאילו חתונה מרוקאית התפוצצה בו, ומרוב בלבול שמתי אתמול את החומוס במיקרוגל במקום במקרר וגיליתי אותו שם במקרה רק לאחר כארבע שעות. אני חיה בארץ המוגבלויות הבלתי אפשריות. אני אחזור אליכם ברגע שזה יירגע.

שבוע טוב ונחמד לכולם.