ויה דולורונה

חבל שלא התפקדתי לליכוד. אז הייתי יכולה להצביע בעד ההתנתקות ולקבל את פרס. זה היה יכול להיות נחמד. הייתי שמה אותו במרפסת, בין העציצים, הוא יכול להוסיף שם קצת צבע.

(מתוך: "מחשבות שחשבתי באוטובוס כדי להסיח את דעתי מהעובדה שהבן אדם שיושב מולי נראה כמו מחבל").

מצטערת שלא עדכנתי הרבה זמן, פשוט לא קורה הרבה בחיים שלי. הפסקתי לעבוד השבוע ועכשיו אני חיה לי חיי בטלה שקטים. בינתיים עשיתי לי רשימה של דברים שאני צריכה/רוצה לעשות בזמן הקרוב. היא יצאה די ארוכה אז חילקתי אותה לקטגוריות, ואחר כך סימנתי מה נמצא בעדיפות ראשונה ומה בעדיפות שנייה או שלישית. אחר כך צבעתי כל קטגוריה בצבע אחר.

זה מילא לי כמה שעות.

האמת היא שבאמת קצת מתחיל לשעמם לי. לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר. אני כבר מתחילה לחשוב על עבודה חלופית ועל איך אני מכניסה את התחת השמן שלי לאוניברסיטה כבר בשנה הבאה.

כל כך הרבה זמן נמנעתי מלעשות דברים שאני רוצה, רק בגלל שלא רציתי להיות מי שאני. נמנעתי אפילו מלכתוב על זה פה בזמן האחרון, בניסיון ליצור איזו השתקפות וירטואלית של עצמי שאני אוכל להסתמך עליה גם בחוץ. אבל העדפתי להשאר אותה דמות וירטואלית, זאת שחיה בתוך הראש של האנשים שקוראים אותה, מותאמת אישית לכל אחד על פי העדפותיו.

מקווה שהבנתם בערך למה התכוונתי. אין לי ממש מסקנות בינתיים. אולי זאת השעה המאוחרת, ואולי סתם כי אני צריכה לחשוב על זה עוד קצת.

בינתיים אני רק אתקן את עצמי קצת:

אחרי תגובה שהוגבה לי בפוסט הקודם, חקרתי קצת בנושא הקושיות והגעתי למסקנה שהמגיב אלעד צודק, ארבע הקושיות הן אכן ארבע שאלות ללא תשובה. השאלות מיועדות לכך שהילדים יתהו על מנהגי וחג וישאלו: מה נשתנה הלילה הזה ש...(בכל הלילות אנו עושים משהו אחד והלילה משהו אחר)?   או במילים אחרות: למה מה קרה שבכל לילה אני אוכל לחם והלילה אני אוכל דיקט?!

זהו. לילה טוב לכם.

(אה, ועוד משהו:

מה נסגר עם שגעון הקאברים שתוקף אותנו לאחרונה?

תראו, אני בדרך כלל מאוד בעד שילוב סגנונות מוזיקליים וחידוש שירים ישנים בדרכים חדשות, אבל צריך לדעת גם איפה לשים את הגבול. כרגע, אני ממש לא מצליחה להחליט מה יותר מזעזע, גרסת הדאנס של comfortably numb  או הגרסה הלטינית של  in let the sunshine. 

מה הלאה?

התזמורת הפילהרמונית מנגנת תזיזי ת'ישבן, תנעני ת'תחת?

האחיות פיק מוציאות את גרסת המועדונים של בלדה לחובש?)