ויה דולורונה

היום , כפי שהזכרתי בפוסט הקודם, הבלוג שלי חוגג יומולדת שנה (או בלוגולדת, המונח שטבע ידידי אהוד), לפיכך התכנסתי כאן היום כדי לציין את המאורע ולסכם את השנה שעברה עליו. מכיוון שיש לי עוד שלושה ימים עד למבחן המאיים ועוד יותר מחצי מהחומר לעבור עליו, אני אעשה את זה קצר.

אז ככה: ויה דולורונה הוא הבלוג השני שלי, הבלוג הראשון אפילו לא זכה לראות את יום הולדתו הראשון, אבל אני בטוחה שהוא איתנו ברוחו. כחודשיים-שלושה לאחר שמחקתי את הבלוג הראשון התחלתי להרגיש שמשהו חסר לי בחיי, התחלתי למלא קובץ וורד בהערות שונות ומשונות על כל הסובב אותי, אבל זה לא הספיק, התחלתי להעיר את ההערות השונות והמשונות לזרים ברחוב ובאוטובוס אבל הם לא הגיבו כפי שציפיתי, עד שלבסוף, בערב ה-18/6/03, נכנעתי ופתחתי בלוג חדש.

מאז, עבר הבלוג שלושה שמות ואין ספור עיצובים, השתדרג לפרו, חגג את חגי ישראל השונים ועבר תקופות פוריות ותקופות בצורת קשות. בסה"כ נכתבו בו 113 פוסטים (לא כולל זה), מספר כלשהו של תגובות (אין לי כוח לספור), התחלתי בו כשלוש פינות שהופיעו רק פעם אחת ושני קומיקסים שהתעצלתי להמשיך.

אין ספק שהבלוג, כמו הבלוג שהקדים אותו, מילא תפקיד חשוב בחיי ותרם לי רבות. הדבר הראשון שקרה בזכותו, היה שחרור חוש ההומור שלי שהיה כלוא במשך שנים עד שכמעט שכחתי מקיומו. נהניתי מאוד להחזיר את ההומור ואת הכתיבה לחיי ולקבל פידבקים שעזרו לי לשקם את האמונה שלי בעצמי (בלעעע, חכו זה תיכף נהיה אפילו עוד יותר דביק..). הדבר השני היה האפשרות להקל על עצמי על ידי שיתוף הרגשות עם אחרים וקבלת תמיכה והזדהות, וכמובן הדבר השלישי, החשוב ביותר, הוא האנשים הנפלאים שיצא לי להכיר/לפגוש בזכות הבלוג, אתם!!!!!!!11

אז זהו, אמרתי שיהיה קצר. אני חוזרת ללמוד.

לילה טו2.