Faith Is Only Fiction What if I break the silence? What if I do forgive the past? |
| 1/2010
תמונה מחרידה. מאוד. פתאום התחשק לי לכתוב... בלי שום סיבה מיוחדת, סתם כך. עוד יום משעמם חלף לו, מחר צבא. באסה. לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני עוד שניה מטפסת על הקירות משיעמום.
אבל "טיול" ברחבי האינטרנט גילה תמונות שמוכיחות לבטח שיש אנשים הרבה יותר משועממים ממני. בין אם זה מי שנמצא בתמונות ובין אם זה מי שצילם אותן/ערך אותן... הנה דוגמא מחרידה למופת של זמר מוכשר ביותר (לא, באמת...) שבמהלך חייו איבד בורג.. (או שנייים). (או יותר. הרבה יותר). (אם אתם מתחת לגיל 18, בעלי מחלות לב או נשים בהריון או סתם עדינים- פשוט אל... אל... הזהרתי אתכם..) LINK כן. זה מחריד (אותי לפחות, יכול להיות שמישהו אחר ימצא הסבר יותר נאה למה גבר בן 50 מציג לראווה את האשכים שלו על במה בזמן מופע מוזיקלי כשהוא לבוש בשמלה לבנה ונזר קוצים לראשו וכשהוא מאופר באופן שלא יבייש את מרלין מנסון בכבודו ובעצמו. אה, ושכחתי לכלול את גוש הצואה ששוכב על הבמה בתיאור שלי).
אולי זו הזיקנה? אולי גם אני אחרבן על הבמה בגיל 50? חח..
נראה לי אני אהפוך את הבלוג למעין אלבום תמונות- אוסף תמונות שאני מוצאת באינטרנט. ובזאת אני פותחת עוד גילגול לבלוג הזה... תראו את המספר שלו- 76630. זה היה כשהייתי בכיתה ח', לפני 6 פאקינג שנים... מה רק לא עבר עליו. נוסטלגי להיזכר בתקופה ההיא... אם אני רק אמצא printscreen של עיצוב שהיה לי פעם.. וואי.. ילדה קטנה ואפלה.. [= (עכשי ואני סתם ילדה מגודלת... חח..)
טוב, פרקתי את הצורך שלי לחלוק את זה..
| |
|