בשביל מי אני פה בכלל?

עד עכשיו זה לא היה נראה שזה בשביל עצמי.

תמיד יש לי את הרצון החזק הזה שאנשים יקשיבו למה שיש לי להגיד,

בנתיים השירים שלי עדיין לא ממש מספקים את היצר הזה.

אז אני פה לבד לגמרי, מדברת אל קירות.

פחד שכזה.משהו לא מוסבר.

אני מרגישה שיש לי את המוטיבציה להצליח בחיים.

אני רוצה את זה מאוד, אבל אני לא יודעת איך להעביר את זה למעשים.

אולי קוראים לזה עצלנות, או שסתם ייאוש מוקדם.

אבל אני לא יודעת איך ליישם את הפוטנציאל שאומרים שיש לי.

ואני יודעת שיש לי את הפוטנציאל הזה, אבל הרבה יותר קל לוותר.

הנה, אני מודעת לכך שאני מוותרת לעצמי.

שאני נסוגה אחורה בקלות,

אבל אומרים שאם מודעים לבעיה אפשר לפתור אותה,

אז למה אני לא מצליחה?

למה אני עדיין שקועה בתוך כל הבוץ הזה?

למה אני מפחדת כל כך?

אני יודעת שנשבעתי לא להתפלל, אני יודעת שאמרתי שאני לא מאמינה,

ואני באמת לא יודעת אם אני מאמינה. אבל אלוהים, אם אתה קיים זה הזמן להראות שניסים קורים.

זה הזמן להקשיב לתפילת החוטא,לתת יד לאדם שאתה בעצמך יצרת.

בבקשה אלוהים, פעם ראשונה שזוהי אינה בקשה אנוכית. עשה שיחזור לכאן.

עשה שלא יצטרך לסבול בשביל העם המתפורר הזה, העניש את כולם, לא אותו.

הענש אותי במקום אם ככה אתה רוצה, אבל הוא סבל מספיק.

בבקשה החזר אותו הביתה.