החיים קשים, אז פתחתי בלוג.

פחד שבן מתחיל איתי כבר נהיה מציק, נמאס לי להיות סגורה בתוכי ולפחד שיפגעו בי.שוב.

בכיתה ב' מישהו שהיה גדול ממני דחף אותי בכח לשירותים. 3 שנים של הטרדה שניגמרה בהטרדה מינית ועוד זה, תכנאי שמגיע לתקן תריסים והפך להטרדה אפילו לא רוצה לדעת איך זה היה יכול להיגמר.

לגור במשפחה שההורים גרושים ואין אבא דווקא כשאני הכי צריכה אותו שיהיה לידיי, שידאג לי ,שיקשיב לי, שיגיד מה מותר ומה אסור שיואהב אותי, שיחבק. אבל אין, גם זה פגע, ופיתחתי פחדים וחרדה של נטישה.לא גרתי בבית עם דמות גברית שהייתי יכולה ללמוד ממנה.

אולי אנשים באמת צודקים כשאומרים לי שאני מחפשת מישהו שיהיה סוג של דמות אבהית, שידאג, שיואהב, שימלא את החלל שהיה חסר, צודקים וניראלי שמצאתי אבל אני לא יודעת איך להתנג לא באלי להרוס משהו שהתחיל טוב ונימשך כל ריב ניראה נצח ושעוד שנייה זה הולך וייגמר.

כל עקיצה זה כדי לבדוק שהוא באמת עדיין פה ולא הלך ועדיין לא וויתר.

אני מודה שאני בחורה לא קלה וקשה איתי ומי שבאת סובל איתי מגיע לו צל"ש ,אבל כשאני מתחברת לבנאדם ומרגישה חופשייה אז אני שונה צוחקת, ומצחיקה, מסטולה מכלום, נותנת תחושה שהכל טוב ושאין שום דבר רע בעולם.

אבל מה שעבר, מה שהיה בעבר פשוט חונק אותי כל הזמן שהבן אדם הבא שיהיה לי איתו משהו אולי בכלל הכוונות שלו שונות לגביי אולי זה רק להשכיב? אולי זה שוב לשחק בי, בלב שלי?

למה כל כך קשה לי לקבל את העובדה שמישהו באמת אוהב אותי ובאמת דואג לי ואני באמת חשובה לו למההה אני מנסה לא להבין? מה אומרים? מה עושים?

הוא באמת ממלא באיזשהו מקום את הדמות האבהית שכל כך חסרה לי במשך 11 שנה הוא ממלא את הלב בחום ובאור. הפחד שכל הזמן משתלט כבר פשוט נימאס, לפעמים באלי להתאבד ככה יהיה לי יותר שקט בחיים שום פחד לא ישתלט לא עוד מערכות יחסים כושלות לא עוד איזה הטרדה מינית פשוט שקט!! אבל אם אין לי את האומץ להתאבד כניראה שיש סיבה מספיק טובה לכך אולי העתיד יותר וורוד ויפה בכל זאת גיל התבגרות..