תמונת מצב:

גשם, יום נהדר, עושה לך מצברוח לשיר.

שיעור תרבות ישראל:

אני וחברה שלי אמורות להתנדב במועדוניות לילדים, ולעזור להם בשעורי הבית.

ידענו שההתנדבות אמורה להתחיל ביום רביעי, הזה כנראה, היום, אז הלכנו לשאול את הרכזת מתי ואיפה.

ביררנו הכל, כתובת, שעה, איזור. אפילו איזה קו אוטובוס לקחת.

14:30

שיעור פרטני במתמטיקה נגמר, יצאנו מבית הספר ועברנו בסדנה של אמא, לקחת כסף לאוטובוס. 

14:40

מחכות בתחנת האוטובוס, היא עם המחליק שלה מסתתרת מתחת לתיק, אני פשוט צוחקת עליה. הגיע הקו שלנו.

14:42

על האוטובוס, חצי רטובות, חצי מקוות, חצי צוחקות. וכן, אנחנו אחד וחצי.

15:17

ירדנו מהאוטובוס, שאלנו מישהו אם הוא מכיר את האיזור, לאן הולכים.

"דאא, הבן שלי עובד שם! תלכו ככה וככה וככה וככה וככה."

כןכן, ככה הוא אמר את זה.

לא, הוא לא גל.

טוב בסדר.

הולכות הולכות הולכות. כיכר ימינה, הולכות והולכות, בינתיים מריחות סופגניות. יולי פותחת מטרייה.

"אין גשם יולי."

"אבל המחליייייייק!!"

15:34

"איפה המקום המזדיין הזה?"

"את שואלת אותי?"

"יש כאן עוד מישהו?"

15:37

"היי, הינה זה!

פאק. זה נעול."

"אולי יש כניסה אחרת, בואי מסביב."

"מה מסביב עכשיו..?"

ברור שנכנעתי.

לא היה מסביב.

לא היה בכלל.

שום איש קשר לא ענה לנו, התחלתי לקלל, ובגלל שחינכתי אותה היטב, היא זרמה.

"אני שונאת גשם, ושונאת את הרכזת, ושונאת את המנהלת ושונאת התנדבות ושונאת את ****!!" [בכל זאת, אנונימיות.]

חזרנו למצוא את הסופגניה.

15:50

מצאנו סופגנייה, וגם קנינו שתיים.

15:51

נגמרה הסופגנייה.

אבל הרעב הזה..

היי! משולש ופחית בעשר.

15:52

פיצה.

"אבל.. ישמצב אתה מוותר לנו על עשרים אגורות שיהיה מספיק לחזור הביתה?"

"יאללה, בכיף."

16:03

פיצה, תותית [האהא! מצאתי תותית^^], שבעות ומאושרות.

16:30

אוטובוס הביתה.

יום מצחיק, מתסכל, נהדר, מוזר, וכי חשוב..

טעים(: