למעלה הגשם ייפול עליך בכל זמן שיחפוץ,

ולמטה תגווע בצמא בעוד אתה מחכה לטיפת מים.

למעלה העצים הגבוהים יתלשו את שיערך היפה,

ולמטה השיחים לא ייתנו לשאר גופך להיחלץ מהם.

למעלה המלאכים יראו כל צעד שלך ולא ייתנו לדברים לקרות בדרכך שלך,

למטה השאול יחכה לשנייה הנכונה לשאובך אליו.

למעלה ישנן ציפורים שכל רצונן הוא לנקר לך את העיניים,

ולמטה כרישים ודגים שיקרעו כל פיסה מבשרך ברגע שיוכלו.

למעלה תתרחק מכל נפש אדם, בכל סנטימטר שתגבה כך יראותך פחות.

למטה לא ישמעו כל צעקה שתצעק, לא משנה באיזו עוצמה.

ורק אני במקום טוב באמצע,

בו אוכל לפתוח מטרייה כשאראה כשמתחיל לטפטף,

ולשתות מבארות כשהצמא בוער בי.

לאסוף את שיערי האדום, וגם לא למעוד על שיחים חסרי תועלת.

המלאכים ישמעו אותי, אך רק כשאקרא להם, ואוכל להעלימם כשאלחש.

השאול יחכה לי, אך ידע בדיוק מתי הזמן שלי, ולא יקטוף אותי מן העולם לפני כן.

הציפורים ינחתו על כף ידי כשאבקש,

והדגים ישמשו לי כמאכל מדיי פעם.

ובני האדם-

ישארו בדיוק במרחק נגיעה ממני.

מקום טוב באמצע,

בו ההחלטות בידיים שלי.