האמת? אני אפילו לא בטוחה איך להתחיל.

לפעמים אני פשוט לא מצליחה להבין איך הקשר הזה מצליח לעבוד בכלל. זה די פלא, תחשבי על זה. שעתיים וחצי נסיעה שמפרידות ביננו, כשאני רואה אותך פעם בחודשיים במקרה הטוב..

זה מוזר, אני מודה. אבל אני יכולה להגיד בלב שלם ובכנות, שזה שווה את זה לחלוטין.

אני לא יודעת למה, או מה כלכך טוב בנוכחות שלך בחיים שלי שהופך את המרחק לנסבל, אבל זה שם. זה השיחות המשעשעות האלה, או המדוכדכות או הכועסות או המעודדות או המאוכזבות האלה איתך, בין אם בדרך חזרה מהתנועה כשאני צמודה לטלפון, או באמצע הלילה כשאת שוכבת לידי וכבר החלטנו בפעם השביעית שעכשיו הולכים לישון.

זו ההפתעה בכל פעם שאת מקדישה לי שיר אחרי כמה ימים שלא דיברנו, שמעלה לי חיוך על הפנים ומוחק את התסכול של עוד נכשל אחד במתמטיקה. אלה הסמסים הפשוטים האלה שמראים לי שאת זוכרת שאני קיימת, אלה הוויכוחים שמוכיחים לי שתפקחי לי את העיניים אם אני לא אצליח בעצמי,

דברים שעם כל אחד אחר נראים לי כלכך יומיומיים, ואיתך, עם כל השגרה, הם מצליחים להפתיע אותי כל פעם מחדש.

כשאנחנו ביחד את מסוגלת לשגע אותי. להרגיז ולעצבן ולגרום לי להתמוטטות עצבים.

אבל אולי גם זה, בנוסף להכל, גורם לזה שבכל יום שעובר, אני קצת יותר מאוהבת בך.

* מארה היא החברה הכי טובה שלי, ולא שום דבר מעבר.

עברתי ליד הבית שלך היום.

ראיתי כמה הספקת להשתנות.

קצת שמחתי בשבילך,

וקצת כאב לי בשבילי.

גל נותנת לכולם לראות את כל הפגמים שלה. בין אם זה גרביים לא תואמות או חוסר הבקיאות שלה ברגשות אנושיים.

גל גורמת לאנשים להרגיש לא נוח בכך שהיא מסתכלת להם בעיניים במשך הרבה זמן, עד שיתחילו להתנועע ולהסיט את מבטם.

גל מתמסרת לאנשים בקלות מגוחכת, סומכת עליהם עד שיוכיחו לה שאי אפשר.

גל מתכננת את המהלכים שלה עפ"י סרטים אמריקאים. היא פשוט חושבת שזה יותר מרשים.

גל רושמת נאומים שלמים בראש, ממלמלת אותם לעצמה [באנגלית] בכל הזדמנות אפשרית, בדרך כלל תוך כדי הליכה. האדם שמכוון אליו הנאום, אף פעם לא ישמע אותו.

גל מבזבזת שעות שלמות בבהייה אטומה בקירות.

גל לא בוכה כמעט אף פעם בשביל הבכי עצמו. גל בוכה בשביל תשומת לב. תקף גם לגבי התבודדויות.

כשגל באמת רוצה לבכות, היא מתאפקת.

גל חושבת שההגנה הכי טובה היא התקפה. היא גם יודעת שזה שקר מוחלט.

גל מדברת בסב-טקסט ושקרים לבנים, שרק רוצים שיראו מאחוריהם.

גל מתייעצת עם יותר מדיי אנשים במקביל, ובסוף לא מקבלת אף עצה.

גל משתמשת בכעס כמניע עיקרי בחיים שלה. 

את האנשים שגל מקללת, מתעלמת, מתרחקת מהם, היא רק רוצה לחבק.

גל משתמשת במוזיקה בשביל לתאר מצבים שלא הייתה יכולה לתאר בשום דרך אחרת.

גל משתמשת במוזיקה הלא נכונה.

גל מראה כלפי חוץ דמות חזקה שמתמודדת עם כל סיטואציה בדרך הכי ריאלית שאפשר.

גל נשברת כל כך הרבה פעמים.

גל מבטיחה לעצמה ולא מקיימת.

גל מתעסקת בעצמה יותר מדיי.

גל מחפשת את עצמה ולא רוצה למצוא.

גל צריכה שקט. ומפחדת ממנו.

גל היא אחד האנשים הכי טיפשים שאני מכירה.

אני אוהבת אותה כל כך.