למה כלכך קשה לך להבין מה צריך לעשות?

למה זה מה שאני רוצה בכלל? ._.

סידרתי היום את ארון הספרים שלי במטרה להכניס לשם עוד 5-6 ספרים שכבר מאה שנה נמצאים על הרצפה שלי.

'בעודי' [מילה טיפשית] מסדרת, מצאתי את עבודת הקדם-שורשים שלי, מכיתה ו', שבכריכה תמונה שלי מגיל ארבע או חמש, מחופשת לנסיכה. זאת התמונה שאני אוהבת בעולם, התמונה הכי מקסימה שלי מכל הזמנים.

התמונה צולמה על המרפסת בבית של אמא שלי, שכיום היא המרפסת בבית של אבא שלי [long story]. אני זוכרת את הבית הזה מתמיד.

אני מדמיינת את עצמי עם הילדה הקטנה הזו בתמונה, שדי משעשע לחשוב שהיא אני. הייתי עושה כמעט כל דבר בשביל שתהיה לי מכונת זמן, ליום אחד. רק לחזור לשנייה שהתמונה הזאת צולמה, לראות אותי עם השמלה המקסימה הזאת [שעלתה הון, כפי שאמא מזכירה מדי פעם], אוחזת שרביט מפלסטיק, עם כתר על הראש.

נסיכה ליום אחד, אולי הכי נסיכה שהייתי ואהיה בחיי.

תוך כדי המחשבה הזאת, עיניי טיילו בתמונה, עוברות לרקע. כמה דברים השתנו במרפסת הזו. רק אני לבד יכולה לזכור לפחות 20 סידורים שונים עד שהגענו למצב הנוכחי.

כמה רהיטים נכנסו וייצאו מהבית הזה, כמה אנשים נכנסו אליו.

איך שהזמן עובר..