"זהירים נפצעים הכי הרבה"

מחוות שקטות. מילים יפות. הכל עדין. הכל שביר. אני גבוה גבוה. מרגישה רוחות חזקות, ונעים למעלה. והנפילה שתבוא מפחידה. והנפילה תהיה חייבת לבוא. ועכשיו כל כך נעים. לאהוב. להיות אהובה. לרצות. לחיות. לקוות. נעים כל כך עד שכבר עכשיו אני מתאבלת על כך שכל זה ייגמר. אבל אדע שאפשר תמיד, שאפשר להיות גבוה, בקצה העולם. איפה שרק הכוכבים מגיעים. ואני אזכור שנעים שם. ששם אפשר לנשום עמוק. אני אזכור רגעים יפים של טוב. של חסד.

כמה נעים. כמה נעים להתעשר באהבה. רק כיסיי שיתרוקנו פתאום מפחידים אותי. כאדם שלא רוצה להתעורר מחלום.

צמר גפן עוטף אותי. נעים. איזה יופי שטוב. איזה יופי, איזה קסם נחת עלי.

מחוות שקטות. התעשרתי באהבה. אני אוהבת. וגם אהובה. עשירה אני. כל כך עשירה.

פתאום נהיר לי המושג רגעי חסד ונועם.