המלחמה של החיים

החלמתי. יותר מ8 חודשים חיכיתי להגיד את המילה הזאת. סוף סוף, אחרי כל כך הרבה טיפולים וניתוחים... כל כך הרבה דמעות ומשברים.. הצלחתי לעבור את האתגר הכי גדול בחיים שלי. המחלה שהרבה אנשים לא זוכים להחלים ממנה. הכל לטובה בסופו של דבר, למדתי מהתקופה הזאת יותר ממה שלמדתי בכל החיים שלי.

למדתי את הכוח של החיוך - גם אם זה לא עוזר פיזית זה עוזר נפשית, זה מחזיק אותך שמח בתקופות קשות. החיוך שלך מרגיע אותך ובמקביל גם את החברים והמשפחה שלך שמודאגים כל הזמן ולפעמים הרבה יותר ממך.

למדתי ששום דבר לא מובן מאיליו. לצערי רק כשאתה רואה אנשים שנמצאים במצב יותר גרוע משלך אתה מבין כמה שאתה בר מזל. אנחנו לא נכים, אנחנו לא עיוורים, אנחנו לא חירשים, לא אילמים, לא יתומים. לא צריכים תרומות מאנשים כדי לחיות. למדתי להודות לבורא עולם על הדברים הקטנים והגדולים שיש לי.

למדתי מי הם החברים האמיתיים שלי. מי היה שם בשבילי ודאג ותמך לאורך כל המחלה ומי ברח בזמן שהייתי זקוקה לו.

למדתי את עוצמת החוכמה והתבונה שיש לבעלי חיים. יש לי כלבה כבר 3 שנים, כלבה שמחה והיפראקטיבית, תמיד מראה אהבה ומשמחת. לאט לאט היא הבינה שמשהו עובר עלי, הבינה איך צריך להתנהג איתי, בעדינות ובלי קפיצות מיותרות... כמה פעמים כשהייתי מתפרקת ובוכה בבית היא הייתה באה ונשכבת עליי בשקט.. כאילו מרחמת עליי, מבינה את המצב... היא הייתה מעודדת אותי ומשמחת אותי. כלבים זה אושר!

ועכשיו אני חוזרת לחיים נורמלים סוף סוף. לשגרה, להשלים פערים שנוצרו בלימודים ובחברה.

ומקווה שהפעם הבאה שאני אהיה בבית חולים היא בתור רופאה אונקולוגית לילדים, זה יהיה סגירת מעגל בשבילי...

כמו שהרופאה המקסימה שלי הצילה אותי אני מקווה גם להציל אחרים.

חיוך של ניצחון. :-)