מחשבות והרהורים בדרך להורות לא שגרתית

הערה: בפוסט זה אני מתייחס לתכנים שעולים במפגשים עם מטופלים שלי. התכנים עברו שינוי כדי לשמור על פרטי המטופלים, ואפילו מה שמוצג כציטוט ישיר של מטופל זה או אחר, הם למעשה פרפרזות שלי, שגם אם מושתתים בחלקם על אירועים אמיתיים, הם פרי מוחי הקודח ותפקידם להעביר את החוויה, אך להמנע מתכנים שעלולים לפגוע בפרטיות המטופלים. 

לא מזמן כתבתי כאן את יש לי משהו לספר לך, והנה, יצא המרצע מהשק.

מובן שהשיקול היחיד בנוגע לשאלה אם לחשוף בפני המטופל את נטייתי המינית הוא טובת המטופל, אבל אם נשים את העניין הזה לרגע בצד - זה יכול להרגיש פשוט נהדר. 

בימים אלו שוב יש פרשיה (כאילו זה כבר מרגש מישהו) של סלב כזה או אחר (הפעם שניים) שמבקשים לשמור על פרטיותם ולא לחשוף את נטייתם המינית, ושוב אוחובסקי יושב לו ומצקצק, וקורא להומואי-כל-העולם לצאת. הפעם נחשפתי אליה דרך כתבה בעיתון התעמולתי ישראל היום , וכרגיל אין לי (כמעט) מושג מי אותו חבר כנסת ומי אותו שחקן צעיר. האמת היא שבכל מה שקשור לחבר הכנסת שהוא לא רק דמות ציבורית, אלא נבחר ציבור, זה ממש מרגיז אותי, ואם אתה חבר כנסת, הטיעון "זה יהיה מאד קשה להורים שלי אם זה יפורסם" כבר לא תופס. ואם יהיה להם קשה לגלות את דעתך בנושאים מדיניים או כלכליים? אז תתפשר בעקרונות המוסריים שלך כדי שהשכנה מלמעלה לא תסתכל במבט מרחם על ההורים שלך ותגיד לבעלה "מי היה מאמין שבסוף הוא יצא סוציאל-דמוקרטי-עוכר-ישראל..."

אבל הבעיה המרכזית שלי (כמו תמיד) היא התקשורת. ברור (כרגיל) שאם היה מדובר בסוד מביך או סקנדל מצוי או סתם שפעת, לא היה בעיה לצלמי הפפארצי ועיתונאים בשקל לפרסם, אבל ברגע שמדובר בלהיות הומו - גם אם כולם יודעים, כולם שותקים שתיקה עזה, והיום אפילו אוחובסקי כבר יודע שלהוציא מהארון זה לא יפה ולא מנומס, אז הוא שותק, כי הוא מבין דבר או שניים בתקשורת ויודע שבפעמים הקודמות זה לא עשה טוב לדמותו הציבורית. 

אבל מה אם יש לך בעיות בתקשורת? ומה אם בנוסף לכל גילית שיש לך מטפל הומו?

אז אוחובסקי הפרטי שלי ישב מולי בחדר הטיפולים ושאל אותי: "אז איך תטפל בתינוק? לבד? אתה תיקח אישה?" ושוב, עם קצת פחות גמגומים מחשיפות קודמות שקשורות לחופשת הלידה, אמרתי לו "אני אגדל את הילד יחד עם הבן זוג שלי". אם הייתם איתנו בחדר הייתם שומעים את השריקה הארוכה של הפצצה המתקרבת ורואים ומריחים את פטריית העשן שהתפזרה בבת אחת מעלינו, כי ללא ספק זרקתי שם פצצה רצינית. 

"רגע, אתה הומו?" הוא שאל, ועניתי בפשטות שכן. 

שתיקה.

"אתה רוצה לספר לי מה אתה מרגיש מול מה שסיפרתי לך ?"

"אני חושב שהומוסקסואליות זה פשע כנגד האנושות "

האמת היא שלזה לא ציפיתי. השיחה לא נתקעה שם, אלא המשיכה. עלו שאלות צפויות לויכוח עם מי שמתנגד להומוסקסואליות אבל לא באמת מבין מה זה, כמו השכיחות של הומוסקסואליות בבעלי חיים או סטריאוטיפים של נשיות וגבריות. האמת היא שהיה לי יתרון עצום. הוא נתקל במצב הזה בפעם הראשונה, ואני כבר הייתי למוד קרבות ובעל ניסיון בשאלות ותשובות מעין אלו. מתוך כל הדיון הרציונלי, התגובה האותנטית שלו היתה שקשה לו להאמין שהמטפל שלו זה זמן רב הוא הומו והוא לא ידע את זה. זה פשוט לא נראה לו הגיוני. לא הסתדר בתוך הראש. 

עלתה גם שאלה שעלולה להטריד הרבה מטפלים במצב הזה: "אני יכול לספר את זה לאחרים?" 

כולם יודעים שבטיפול יש חובת סודיות. התכנים שעולים בטיפול הם סודיים ואסור להעביר אותם לגורם שלישי אלא במקרים מסוימים מאד. זה משמעותי כדי לייצר סביבה בטוחה למטופל שתאפשר לו להעלות את התכנים שנראים לו בעייתיים או מבישים או שנויים במחלוקת או מוזרים.

אבל כלל זה מתייחס לחובתו של המטפל בלבד. בהקשר הזה אין הדדיות בחוזה הטיפולי, ואם מטופל רוצה, מותר לו לספר על התכנים שעולים בטיפול למי שהוא רוצה. מסיבה זו כל מטפל שמשתמש בחשיפה עצמית ככלי התערבות צריך לקחת בחשבון את האפשרות שהמידע הזה יהפוך להיות נחלת הכלל. הדדיות אינה מילה גסה בטיפול, ויש גם היבטים הדדיים גם במערכת יחסים טיפולית, והאמת היא שהייתי יכול בקלות רבה לבקש ממנו לשמור את המידע בינו לבין עצמו ואני מאמין שהוא היה מכבד את הבקשה שלי. אבל אם הייתי עושה את זה, הייתי כולא אותו עם סוד גדול. הייתי מכביד עליו ויתרה מכך, לא הייתי נותן לו את ההזדמנות לעבד את העניין עם אנשים אחרים שהוא מכבד את דעתם ויכולים לסייע לו להתמודד עם הפצצה הגדולה הזו.

אז אמרתי לו שההחלטה אם לספר ולמי היא שלו ושלו בלבד, ואפילו הבהרתי לו שגם אנשי צוות שהוא מכיר (ופרטתי בדיוק מי) יודעים את כל הפרטים האלו והוא יכול לדבר איתם בלי חשש.

אגב, למרות שהרגשתי טוב עם עצמי שאני נותן לו את החופש לבחור, וגם נותן לו כתובת בזמן שאני לא נמצא, אפשר להרים גבה ולתהות אם אולי היה עדיף להמשיך ולעבד את השאלות בתוך החדר ולא למהר להוציא את זה החוצה אל מחוץ לטיפול ומחוץ למערכת היחסים הטיפולית, כי ברור (לי לפחות) שהשאלות שיעלו אצלו, עדיף יהיה שאני אענה להם, גם מהפן החינוכי (מי יודע מה אנשים אחרים עלולים לענות לו) וגם מהפן הטיפולי (השאלות הספציפיות שלו יכולות לספר לי על תפיסת עולמו ודרכי ההתמודדות שלו ובכך לתרום לתהליך הטיפולי). מתוך השיקול של רווח והפסד (של המטופל, לא שלי), אני מאמין שהגעתי בעניין זה להחלטה הטובה ביותר. אבל לא העליתי על דעתי מה באמת יקרה כשהוא יצא מהחדר.

כשהשעה הטיפולית הסתיימה, כהרגלו, הוא יצא החוצה ממהר להפסקה. שעה אחרי זה גיליתי שהצורך שלו לחלוק, בשילוב עם העדר ויסות של עצמת הקול, הובילו לזה שכל הכיתה שלו, אם לא יותר מכך, שמעו את הבשורות המרעישות. אוחובסקי, אני מקווה שאתה מרוצה. אם אתם שואלים אם אני כועס, אז לא. ממש לא. האמת היא שהייתי מאושר מהעניין. זה עשה לי טוב.

באחת הרשומות הקרובות אני אמשיך להתייחס לחשיפת הנטייה המינית שלי מול המטופלים, כי אחרי פגישה ראשונה, יש גם את הפגישה השנייה וחשוב לא פחות את השבוע שעבר בין לבין, ובנוסף, את ההיבט הטיפולי, האם הרציונל התיאורטי שאני מכיר מאחורי החשיפה העצמית של המטפל אכן הוכיח את עצמו. ואולי אני אוותר על כל זה כי למה להכביד עליכם כל כך. רק לפני סיום אני אספר לך שיש עכשיו מישהו אחר, לא מטופל שלי, שמאחל לי בהצלחה בכל פעם שהוא רואה אותי. זה תמיד כיף כשזה מגיע ממקום לא צפוי.